ישבנו בתוך המכתש מול הבית שלה, היה כל כך חשוך שבכלל לא
יכולתי לדעת אם זאת היא או שמישהו אחר מחזיק לי את היד. היא
ליטפה אותה נורא בעדינות, מקדישה תשומת לב מיוחדת לכל פיסת
עור, היא בדקה את תקינותן ושלמותן של האצבעות, אם המפרקים בסדר
גמור, אם הן לא שעירות או עקומות מדי, אחר כך היא גם בדקה את
האורך של הציפורניים וניסתה לנשוך אותן.
"תעשה את זה מהר, אבא שלי צריך להגיע בכל רגע". היא לקחה את
היד שלי ודחפה אותה לתוך החצאית שלה. היא לא לבשה תחתונים
ובאופן טבעי האצבעות שלי נדדו לתוך הכוס שלה, לאט לאט נשאבות
פנימה לתוך החום, בהתחלה אלו רק שתי אצבעות סוררות, אחר כך כל
החמש, אחר כך הכנסתי את כל היד, עד המרפק, ואם הרחם שלה לא היה
מלא בזבל הייתי נכנס כולי לשם.
"אתה יודע, אני מרגישה אותך". חשבתי שהיא מדברת אלי, אבל היא
דיברה לאבא שלה, הוא עמד מחוץ למכתש, בקושי הבחנתי בו - רק
שמעתי את הטייפ הנייד שלו ואת הרעש של המשאית הדולקת. הוא קפץ
אל תוך המכתש ואני לא הייתי מסוגל לעמוד על רגלי בגלל שהיד שלי
הייתה תקועה עמוק בתוך רחם. נלחצתי, הלב שלי עמד על סף קריסה,
דחפתי לה עוד יד לתוך הכוס, מנסה להעיף משם את כל התסכולים
שהצטברו ולעשות קצת מקום בשבילי. אבא שלה תפס אותי לפני
שהצלחתי להזדחל פנימה ולמצוא שם מקלט, משך אותי בכל הכוח עד
שעמדתי על הברכיים מולו. הוא נתן לי טיפול הולם, למעמדי
ולמעמדו, אני חושב שאולי הוא הוציא את כל התסכולים הבנקאיים
שלו באותו הלילה, אם רק הידיים שלי לא היו דביקות, הייתי מלמד
אותו לקח.

בפעם באה שנפגשנו היא שוב פעם ערכה בדיקה מדוקדקת לידיים
ולאצבעות שלי, רצתה לכסוס לי את הציפורניים. אחרי ויכוח מעמיק
הצלחתי לשכנע אותה שזה לא רעיון טוב. היא סיפרה לי שהיא לא
נרדמת, כבר שבועות שהיא לא ישנה ויש לה עיגולים שחורים מסביב
לעיינים בשביל להוכיח את הנקודה שלה.
"אתה יודע, זה בגלל הטיפקס, זה חרא ממכר". היא הורידה תחתונים
תוך כדי שהיא דיברה.
"איך התחלת עם טיפקס?" שיתפתי פעולה ועזרתי לה להוריד את
הכפכפים בינתיים.
"לא זוכרת כבר, יום אחד בתיכון חשבתי שזה יכול להיות כיף, מאז
אני מכורה". היא כבר הספיקה להתפשט. "למה אתה מכור?".
"לקולה, סיגריות, את יודעת, הדברים הרגילים, למה שכולם
מכורים". אולי גם אני הייתי צריך להתפשט אבל היה לי מעצור, ממש
כמו בצבא.
"אלי אתה לא מכור?" ושוב פעם היא לקחה את היד שלי ושמה אותה על
המפשעה העירומה שלה, היד שלי שוב פעם נדדה, הפעם לתוך התחת.
בהתחלה היא לא רצתה, הזיזה את היד שלי חזרה לכוס שלה, אבל אני
לא עמדתי לוותר, רציתי סוף סוף לגלות מה מסתתר לה בתוך התחת.
לבסוף היא נכנעה, נתנה לאצבעות שלי לשוטט לה במעמקי הרקטום,
בהתחלה רק אצבע אחת, לאט לאט החדרתי לה את כל חמשת האצבעות
לתוך התחת, אחר כך את היד ועוד יד. אני לא יודע מה ציפיתי
למצוא שם כי לא היה שם שום דבר חוץ מחרא. חרא ישן וחרא חדש,
חרא רטוב וחרא יבש, חרא מוצק וחרא נוזלי ואני דוחף את הראש שלי
לתוך כל החרא הזה. כנראה שהייתי מכור אליה או לחרא שלה, אין
שום דרך אחרת להסביר למה אהבתי לחטט בתוך החרא שלה.
"אני מרגישה אותך", היא אמרה בזמן שניסיתי להכניס רגל לתוכה.
"שוב פעם אבא שלך?" הוצאתי את הרגל בזהירות.
"לא, אני מרגישה אותך, אני רוצה אותך קרוב אלי". היא בטח חייכה
חיוך זדוני, אם לא הייתי בתחת שלה בטח הייתי מחייך לה בחזרה.
"גם אבא שלי מגיע עוד מעט, הוא לא לבד". נבהלתי, ניסיתי להידחף
פנימה עוד יותר עמוק.
אבא שלה הגיע עם המשטרה, הם האירו את כל העמק בפנסים הענקיים
שלהם, הצ'קלקות עשו לי צמרמורת. זרקור אחת התמקד בנו, אני כבר
נדחפתי עמוק לתוך התחת שלה, רק כפות הרגליים שלי בצבצו, להן לא
נותר מקום, היה שם יותר מדי חרא. אבא שלה קפץ עלינו עם איזה
מניאק, כל אחד מהם תפס רגל אחרת והם התחילו למשוך חזק, תפסתי
שני גושי חרא מוצקים ולא נתתי להם להוציא אותי. ידעתי שזה לא
יגמר עד שאני לא אדחף לגמרי פנימה, התחלתי לתפוס גושי חרא ללא
הבחנה ולדחוף אותם לפה שלי, לבלוע בלי ללעוס, העיקר לעשות לי
קצת מקום, להידחף פנימה. פיניתי לי עוד כמה סנטימטרים,
התכווצתי כמה שאפשר ונכנסתי פנימה. הייתי מת לראות את הפרצפוף
של אבא שלה ברגע שהרגליים שלי נדחסו לתוך התחת שלה.

עד היום אף אחד לא יודע מה הקטע שלה עם טיפקס, כל הזמן הוא
נוזל לה לתוך העיניים, אני כבר לא שם בשביל לראות את זה, אני
לא שם בשביל לראות איך היא כוססת ציפורניים. אני פה, בתחת שלה
עם שאר החרא, קצת צפוף פה אבל חמים ונעים. היא לא שוכחת אותי,
כל חודש היא דוחפת לתחת איזה אצבע בשבילי, כל שבוע היא מכניסה
לי פאקט, שיהיה מה לעשן, בסופי שבוע היא שמה דיסקים של מאור
כהן ומכניסה את האוזניות בשביל שגם אני אשמע. באמת הכי יפה
בעולם.