רק כשעצוב אני יוצרת
אולי הורסת, את כל מה שבנית בי.
ועכשיו, עם רגל למעלה
כי שכחתי להתבונן למטה
כשרצתי אחרי ההבטחות,
אני מאזינה לשירים של מישהו אחר,
שידע כמעט במדויק, אותי.


האמת,
אף פעם לא הבטחת לי כלום.
גם כשעצמת את העיניים,
לא אמרת לי כלום.
כאילו ידעת, שכאן זה הגיהינום
על פני האדמה הכל קשה יותר.
אני מתגעגעת להבטחות שלא נאמרו,
רוצה, שתבוא בחלום ותספר לי,
שלפחות שם יותר נעים
שתהיה סיבה לזה
שאני יושבת שעות
עם הרגל למעלה, מחכה
שהבטחות יתפזרו מעלי כמו רסיסי טל של בוקר
כאילו זה טוב,
שרטוב לי מזיעה מתחת לחולצה.