את הולכת לך כמו בכל יום רגיל,
שלפתע את מרגישה משהו מוזר בתוך נעלך
זה בהתחלה מוזר ואפילו מציק,
אך עובר זמן ואת מתרגלת
את עוצרת לגלות מה פשר כל ההומה,
ורואה אותו לראשונה, חצץ
את בוחנת אותו ואוהבת את מה שאת רואה,
מחליטה שזה החצץ שלך  
זה שם, ואת מרגישה אותו,
הוא נותן לך ביטחון וחוזק
זה כבר שגרת יומך,
להרגיש חצץ בנעלך
מוזר לך למה דווקא החצץ הזה,
חצץ רגיל כמו כל החצצים
את מוציאה לראות אותו,
שמה אותו בין שתי ידיך ומחייכת
לא שמה לב לדרך ונתקלת באבן,
ותוך שניה החצץ נעלם
בהתחלה יורדות דמעות,
ולאחר מכן חושבת על להמשיך כרגיל
הרי זה רק היה חצץ,
מני רבים
את הולכת לך כמו בכל יום רגיל,
מחייכת את חיוך ומסתכלת לצדדים
אך ההרגשה היא שונה,
משהו חסר
ולפתע את מבינה,
מה היה מונח לך בין שתי ידייך
וזה לא היה סתם,
זה היה שלך
והוא לא כמו כולם הוא מיוחד,
הרי הוא היה הראשון שלך לא?