אמנם זה לא מורגש ולא רואים
והחיוך לא מתעקם אפילו
אבל משהו עקום בפנים, מתחת לפני השטח.
השעות כבר לא חולפות מהר על פנינו
כאילו בנסיעת אחר צהריים קלילה
אלא שדקה כבר עוברת עלינו
כמו טיול ערב מנומנם.
היינו פעם מסתכלים בעיניים
ושוקעים בים כחול של רוגע ושלווה
ואני, אני עדיין שוקע
אבל כבר לא מצליח להשאיר את הראש מעל המים.
ופתאום לרגע קט נכבתה הלהבה
וידעתי שלא תוכלי עוד להדליק בתוכי את אש האהבה
ועדיין, בכל פעם שאת קצת רחוקה
אז אני כמו ספינה בלי חוף
מנסה לעגון באיזשהו נמל
ולא מסוגל למצוא את עצמי בזרם.
אם רק היית יודעת מה עובר לי בתוך הראש
מין מאבק כזה מוזר, שאין בו מנצחים
ורק אני נופל חלל, פעם אחר פעם.
ואת לוחמת שם, בשני הצדדים. |
