בואי נדמיין שלא הכרנו אני סתם זר שאומר שלום העיניים נורא
עייפות לי והמגע כבר לא מורגש  מנסה לתפוס דימויים באויר מנסה
להישאר בתמונה לא שלי.
                                 פזמון.
אז בואי נשב על כוס קפה נדמיין שהלב לא משווע  
נסתכל בבפנוכו של הכוס ונעמיד פנים שהזמן הוא לא קוץ.
                                 בית ב
והשאלות זורמות לי כמו מים והרצפה קרה לי בנתיים  
והלב סוחט את המיים שהשארת כי לא ניגבת רגליים וזה סתם מטאפורה
לכך שאת בוכה לא מוותרת לא מוכנה להישאר בפינה.
                                 גשר
אז בואי נגיד שלום יפה יבוא יום תפתחי לי דלת סגורה תבכי שוב
פעם כאישה.