התחושה הראשונה שמעיקה עליך כשאתה שוכב במערבל בטון שמסתובב,
היא תחושת הרטיבות. העיסה האפורה הכבדה הזאת נצמדת לך לבגדים
ולעור כמו שכבת עור נוספת, מכבידה עליך, מעקצצת בעורך, ריחה
הכבד מסחרר את ראשך.
מיד אחרי שהרטיבות החלה להשפיע על אפרים, נכנסה גם תחושת
הקלסטרופוביה הנוראית לפעולה, מחוזקת בנק הולך ומתגבר.
כל אלו איימו להכריע את אפרים, שהדקות הספורות האלו נראו לו
כמו נצח, וכשתחושת הסחרחורת מסיבוב המערבל לא הוסיפה לשיפור
המצב.
הרעש החזק שניקר במוחו של אפרים נפסק לפתע, ואיתו גם סיבוב
המערבל, אבל אפרים סירב לראות בזה סימן טוב לבאות.
בכל זאת, מאז החלה השתלשלות העניינים, נדמה היה לו ששום
התפתחות לא שיפרה את מצבו.

אם כן, סיפורינו מתחיל בערב סתווי אחד, בסוף הסתיו של שנת 2003
בעיירה זיכרון יעקב, כשרוחות הסתיו הקרות הכו בצלע ההר וטלטלו
את חלונות ביתו של אפרים, העירו אותו משנתו פעם אחר פעם.
כשהוא רועד מקור, הבין אפרים שהשמיכות שלו כבר לא יספיקו לחמם
אותו, ושהוא חייב להכניס חימום לדירה, אחרת השינה שלו תהיה
בלתי אפשרית.
למחרת בבוקר קם מהמיטה  מרגיש כמו סוודר אחרי כביסה רגילה,
כולו נוזל מכל החורים. לפי המבט שניבט לעברו מהמראה ידע שהוא
יאלץ להעדר מהעבודה היום.
אחרי הטלפון לבוס החליט אפרים שהוא דואג לעניין החימום בהקדם
האפשרי, ונסע מיד לחנות למכשירי חשמל הקרובה לביתו, שם קנה
תנור ספיראלה חשמלי חדש, שהמוכר הבטיח לו שתוך רבע שעה יחמם לו
את הדירה "כמו כלום".
אפרים חזר טוב לב לביתו, וכבר פנטז על השמיכות הנעימות ועל שנת
ישרים.
כשנכנס לדירה והניח את התנור על רצפת חדר השינה, התיישב על
המיטה וחלץ את נעליו במרץ. אפרים החל לחפש שקע לחבר אליו את
התנור כשהטלפון צלצל.
"שלום, מדברים מחברת החשמל" אמר קול של אישה מהעבר השני.
"שלום," ענה אפרים, כשהוא מנסה להיזכר האם שילם את החשבון של
החודש האחרון, "מה אפשר לעזור?"
"אנחנו עורכים סקר שביעות רצון בקרב הלקוחות..."
"לא, תודה" עצר אותה אפרים, "כל עוד יש חשמל, אני שבע רצון
בהחלט, אבל שביעות הרצון הזו עומדת ביחס הפוך לכמות הזמן שאני
מבלה בסקרים הטלפוניים שלכם" אמר בחצי חיוך, מרוצה מעצמו.
"אוקיי אדוני, תודה ולהתראות".
"להתראות," הוסיף אפרים וניתק, כשהוא מסנן "נודניקים" וחוזר
לחיפושים הקדחתניים.
לאט לאט, בין הזזת ארגז להרמת חולצה החלה להתבהר האמת הקשה -
לא היה לו שקע בחדר השינה, והוא פקפק ביכולתו של התנור לחמם
ביעילות את כל הדירה.
לאחר שיחה קצרה עם החשמלאי, שבמקרה היה פנוי, נדברו שיגיע
לדירה בחצי השעה הקרובה.
כשהגיע החשמלאי, החל למדוד את הדירה ולבחון את ארונות החשמל.
כשסיים את המדידות שאל את אפרים איפה ירצה את נקודת החשמל
החדשה. בעוד אפרים חושב על התשובה, הבחין החשמלאי בתנור החדש.
"זה התנור שאתה רוצה לחבר?" שאל אותו במין פליאה או גערה -
אפרים התקשה להבחין.
"כן," ענה אפרים בחשש מה שהתגנב לליבו.
"זו בעיה," אמר לו החשמלאי, "זה מכשיר שצריך 3 פאזות, ולך,
חביבי, יש רק 2".
"מה זה אומר?" שאל אותו אפרים, מודאג בעליל.
"זה אומר," הסביר לו החשמלאי, "שגם אם אני עושה לך את השקע
ואתה מחבר את התנור, אתה לא תוכל להשתמש בו, כי הוא יקצר לך את
החשמל במערכת של כל הבית".
"אז מה אפשר לעשות?" שאל אפרים.
"תקשיב, זה קצת סיפור. בעיקרון אתה צריך מהנדס של חברת החשמל
שיתקין לך דבר כזה, אבל אחרי שהוא יעשה הערכה של המערכת בבית
שלך".
"אוקיי, לא משנה מה הסיפור" אמר לו אפרים "אתה, לא יכול לעשות
לי את זה?" שאל בתחינה.
"לא, חביבי. גם אם הייתי רוצה לעשות את זה, וזה לא חוקי לעשות
את זה - מי שלא מהנדס של חברת החשמל, אני גם לא יודע לעשות את
זה" חייך אליו החשמלאי בחוסר אונים.
"טוב, אז אני אתקשר לחברת החשמל, מה הבעיה?" שאל אותו אפרים.
"אז זהו, שהם בשביתה היום ומטפלים רק במקרי חירום".
"לי זה נראה מקרה חירום"  אמר אפרים כשהוא מקנח את אפו, "בכל
מקרה תתקין לי את הנקודה ואני אדבר עם חברת החשמל".
החשמלאי התחיל לעבוד ואפרים התקשר ל 103.
"חברת החשמל שלום, מדברת רונית" ענה לו הצד השני.
"שלום רונית, יש לי צורך דחוף במהנדס של חברת החשמל".
"דחוף? מה קרה בדיוק אדוני?"שאלה אותו בדאגה המרכזנית.
"אל תשאלי, אני חייב שיתקינו לי בדחיפות פאזה שלישית בבית".
"מצטערת מאוד אדוני", ענתה המרכזנית "אנחנו מטפלים רק במקרים
דחופים היום, בגלל השביתה".
"רגע, מה את מנסה להגיד? שהבריאות שלי לא מספיק דחופה לחברת
החשמל?" עכשיו הוא כבר הרים את קולו.
"אני מאוד מצטערת אדוני, אבל היום אנחנו מטפלים אך ורק במקרים
דחופים".
עוד בטרם סיימה התפרץ אפרים וצעק "תקשיבי לי טוב פוסטמה, כדאי
מאוד שתתחילי לטפל בי או שאני אעשה לכם צרות שלא חלמתם
עליהם".
"להתראות אדוני!" ואפרים שמע צליל ניתוק.
"בת זונה" סינן לעצמו.
זה מצריך קצת תחמנות, חשב לעצמו אפרים. בינתיים סיים החשמלאי
את העבודה ואפרים שילם לו ונפרד ממנו בתודה. לאחר מכן הרים
השפופרת וחייג שוב לחברת החשמל.
"חברת החשמל שלום, מדברת רונית", אפרים הבין שטוב לא יצא מזה,
אבל החליט לנסות.
"תראי רונית, אני מצטער שהתעצבנתי קודם, אבל את חייבת לפתור לי
בעיה".
"זה אתה מקודם?" שאלה אותו המרכזנית, "מה אתה רוצה?"
"תשמעי, מה נחשב אצלכם מקרה חירום?"
"תשמע לי, חצוף אחד" התעצבנה עליו המרכזנית, "גם אם ייפול לך
על הבית עמוד חשמל אני לא אעזור לך!" וניתקה לו שוב בפנים.
אפרים לא התייאש והתקשר שוב למרכזייה. "חברת החשמל שלום, מדברת
רונית".
שיט, חשב לעצמו אפרים וניתק מיד. "מה יהיה ?! כנראה שלבחורה
הזאת אין חיים והיא היחידה שעובדת היום" אמר לעצמו במרמור, אך
רעיון מתוחכם עלה במוחו.
דפק על דלתו של השכן ואחרי המתנה של שתי דקות נענה "כן? או
שלום אפרים מה שלומך? אתה נראה קצת חולה..."
"כן מר רוזנטל, אני ממש צריך את עזרתך. אני צריך שתעזור לי
לעבוד על חברת החשמל" אמר לו אפרים והוסיף קריצה.
"אין בעיה, חביבי, אני לא סובל אותם" ענה רוזנטל.
"תתקשר אליהם ותגיד שעמוד חשמל נפל על הדירה שלי ושצריכים
מהנדס דחוף".
"לא נשמע לך קצת חלש?" שאל רוזנטל בחשש מה.
"נסה את זה, מה יש לך להפסיד?"
"אוקיי, אני מוכן לנסות"
למרבה הפלא, הטריק המטופש הצליח והמרכזנית הבטיחה הפעם שהמהנדס
יגיע תוך השעה הקרובה.
כשהגיע המהנדס, דפק על דלת הדירה של אפרים.
"שלום, תיכנס בבקשה" חייך אליו אפרים, אבל המהנדס נשאר לעמוד.

"אתה הזמנת אותי בקשר לעמוד שנפל?" שאל בעצבנות.
"כן, זה אני," היסס אפרים, " תיכנס בבקשה..."
"אל תהיה ליצן, אני קלטתי אותך. ברור שעמוד חשמל לא נפל פה, אז
למה לעזאזל הזמנת אותי?!" צעק המהנדס.
"תשמע, אני חייב את העזרה שלך, חביבי..." ניסה אפרים אבל נקטע
שוב באלימות.
"תקשיב לי טוב, טמבל, אתה גרמת לי לשבור שביתה ועצבנת אותי
בגלל איזה קשקוש מטופש ועכשיו אתה עוד מתחיל לזיין לי את
השכל..."
"תשמע, תירגע, אל תצעק עליי" ניסה אפרים לעצור את הפרץ.
"אל תצעק עליי?! חביבי, אתה לא יודע עם מה הסתבכת כאן! אנחנו
יודעים בדיוק איך לטפל באידיוטים כמוך, שמטרידים את חברת החשמל
בגלל שטויות!"
"כן?! מפחיד מאוד, טמבל!" אמר אפרים וטרק את הדלת.
אבל למרות הכול, הוא קצת פחד ולא נותרה לו  ברירה אלא לנסות
לנצל את שעות השמש לשינה בטמפרטורה סבירה.
שינה עמוקה נפלה על אפרים, ובשנתו עלו חלומות מוזרים על נקודות
חשמל ותנורים, ובעיקר הטריד אותו חלום מוזר שבו עמוד חשמל
מתכופף מעליו ודופק לו על הראש.
לפתע התעורר והבין שהדפיקות האלה לא היו מהחלום אלא באו מכיוון
הדלת. דפיקות אלימות וחסרות סבלנות.
אפרים עוד היה מטושטש מהשינה ונעל את כפכפיו, כשהוא שם לב שכבר
חשוך בחוץ "כמה זמן ישנתי, לעזאזל?" שאל את עצמו.
ניגש לדלת ופתח אותה לאט. בחשכת המסדרון עמדו כמה דמויות לא
ברורות, ואפרים פנה אליהם בקול מנומנם "סליחה חבר'ה, מה השעה
בבקשה?"
"השעה שלך, חתיכת חרא!" היו המילים האחרונות שהוא שמע לפני
שהתעלף מהמכה בראשו.

במערבל הבטון התעורר אפרים ואכן כשפסק הרעש והסיבוב, שכב שם
אפרים, נאבק לנשום. לפתע חדרה מלועו של המערבל אלומת אור
ואחריה צעקה "הלו! יש כאן מישהו?"
"אני כאן" ענה אפרים "בפנים!".
שני שוטרים במדים זרקו לו חבל ומשכו אותו מתוך המערבל, לאחר
מאמץ משותף שלקח חצי שעה, עמד אפרים על הקרקע, נוטף כולו מלט.
השוטרים החלו לשטוף את אפרים בצינור של המערבל ואצל אפרים החל
המוח להתעורר ולעכל את המצב. "איפה אנחנו? איך מצאתם אותי?"
שאל אותם אפרים בדאגה.
"קיבלנו שיחה אנונימית, שהודיעה לנו שבמערבל בטון במחצבה של
זיכרון נמצא אותך" אמר שוטר אחד, וחברו הוסיף "יש לך מזל
שהגענו כל כך מהר!"
כשסיימו השוטרים לשטוף את אפרים, שאל אותו אחד השוטרים " תגיד
חבוב, מה זה על החולצה שלך?"
אפרים הביט על החולצה וראה במרכז החזה שלו מרוסס בשחור, הברק
השבור שמופיע בלוגו של חברת החשמל.

אפרים ישב לו בכורסא, סוף-סוף מול התנור החדש, התחמם ושתה כוס
תה.
הטלוויזיה פעלה והראתה סרט שהוא אהב והחיים נראו יותר טובים.
לפתע צלצל הטלפון. "הלו" ענה אפרים.
"שלום אדוני, מדברים מחברת החשמל...."