שוכבים במיטה מכורבלים,
יד ביד ואנחנו מתנשקים,
על מיטה זוגית כתומה,
עם עוד שתי מיטות על הריצפה

בלילות לא כל כך ישנים,
מדי פעם קופצים חברים,
ולפעמים שנינו מתכרבלים,
ויוצאים פעמים שאנו בוכים


והכל נופל לאט לריצפה,
הנה עוד דמעה שברחה,
מסתכל אל תוך עינייך האפורות,
רואה רק כאב ורגשות,
דימעה שזולגת על לחייך,
מנשק את שפתייך,
מלטף את ידך הקרה,
ואת כבר לא זזה,
אין נשימות רגועות,
רק דמעות שזולגות

הלילה גשום,
והכאב על שנינו רקום,
שמחים ואז עצובים
צוחקים ואז בוכים

עוד הרגשה ועוד דימעה,
שנופלת הישר לריצפה,
ובבקרים הקודרים,
אנו מתעוררים בוכים

והכל נופל לאט לריצפה,
הנה עוד דמעה שברחה,
מסתכל אל תוך עינייך האפורות,
רואה רק כאב ורגשות,
דימעה שזולגת על לחייך,
מנשק את שפתייך,
מלטף את ידך הקרה,
ואת כבר לא זזה,
אין נשימות רגועות,
רק דמעות שזולגות

כמו גשם סערה,
אותך הוא סחף בלחישה,
את שוכבת במיטה פרושה לצדדים,
וכבר אין פה זוג מחובקים

רק כמה דמעות שזלגו,
רק כמה רגעים שחלפו,
והרגשה אחת מיוחדת,
שהיא עדיין נשארת