(המקום: שולחן אוכל בארוחה משפחתית
הדמויות: אבא, בן בגיל ההתבגרות, אמא, ילדה נכה בת 10)

אמא: איך היה בעבודה ממי?
אבא: המממ... בסדר... הבוס נזף בי...
(פאוזה, המשפחה אוכלת)
אבא: אור, אתה יכול בבקשה להעביר לי את המלח?
אור (כועס): נמאס לי ממשחקי הכוח שלך! למה מי אתה שתבקש ממני
מלח? אני אדם עצמאי!
אבא: מה?
אור: אל תעשה לי מה! אני יודע שאתה שונא אותי! אתה מנסה להוריד
אותי על הרצפה!
אבא: סליחה? על מה אתה מדבר? בסך הכל ביקשתי מלח.
אור (בטון מלגלג): אהההה... בסך הכל ביקשת מלח. (חוזר לצעקות)
למה לא ביקשת מדנה? הא?!
אבא: כי היא רחוקה מהמלח, והמלח לידך.
אור: אתה רואה? אתה מנסה להוריד אותי! אתה יודע מה? (נשכב על
הרצפה) עכשיו אתה מרוצה?
אבא : אור, קום!
אור: אההה! עכשיו לקום? בשום אופן לא! אתה תקבל מה שביקשת!

(המשפחה ממשיכה לאכול זמן מה, כשאור שוכב על הרצפה)

אמא: אורק'ה, הכנת שיעורים?
אור: אההה! עכשיו שיעורים! מה קרה?
אמא: רק התעניינתי.
אור: את אף פעם לא מתעניינת בי! את שונאת אותי! את רוצה להיפטר
ממני!
אמא: מה?
אור: תפסיקי עם המה הזה שלך יא זונה מוצצת!
אבא (מרים את קולו): אור, איך אתה מדבר?
אור: גם אתה תסתום מתנשא מטונף! אתם שניכם שונאים אותי! אתם
רוצים להעיף אותי! אתם יום אחד תקחו אותי ליער לאסוף פטריות
ותשאירו אותי שם לבד!
אמא: אתה מגזים.
אור: מגזים בזין שלי! אתם רוצים שאני אעמוד בפינה עם הידיים על
הראש!
אמא: מה?
אור: אתם יודעים מה? (קם ונעמד בפינה עם הידיים על הראש) הנה,
מרוצים?

(המשפחה ממשיכה לאכול כשאור עומד בפינה עם הידיים על הראש)

אבא: אור תגיד, אתה מוכן לקפוץ למכולת אחרי האוכל?
אור: הא! מכולת! מה קרה? אני העבד שלכם? למה את דנה אתם לא
שולחים?
אבא: כי היא לא יכולה ללכת.
אור: אז (פאוזה קצרה) אם היו לה רגליים? גם אז הייתם שולחים
אותי! אתם מפלים אותי! אתם רוצים להשמיד אותי! יום אחד אתם
תביאו לי תפוח מורעל ואני אוכל ממנו וארדם לנצח!
אבא (בטון מיואש): אתה מדבר שטויות.
אור: אל תכחיש! אני יודע מה אתם רוצים! אתם רוצים שאני אוציא
לעצמי עין, אז בבקשה! (מוציא לעצמו עין).

(המשפחה ממשיכה לאכול)

אבא: אור (בקול מהסס) אתה מוכן לעזור לדנה בשיעורים במתמטיקה?
אור: אבל יש לי משהו לעשות.
אמא: אתה לא יכול לעשות אותו אחר כך?
אור: יא בת זונה מושתנת! כלבה מטונפת פיפי! את רוצה שאני אלך
ואדפוק את הראש שלי בקיר! את יודעת מה? (הולך ודופק את ראשו
בקיר)
(האב נאנח)
אור (מפסיק לדפוק את הראש ומסתכל לכיוון האב): הא! עכשיו אתה
נאנח! מה קרה? נמאסתי עליך? אתה רוצה לירות בי? (יוצא מהבמה
וחוזר עם רובה) בוא תירה בי! מה אתה מפחד?
(האב מגלגל עיניים ונאנח שוב, ואז יורה בו)
(אור נשכב על הרצפה מדמם: הא! ירית בי! ידעתי שאתה שונא אותי!
שונאשונאשונא!