כי למרות שהכל נראה יציב,
תזוזה אחת והכל קרס
לך
כי תמיד התלוננת שאני לא כותבת
ואני עניתי שאני כותבת כשרע לי
ואיתך
היה לי טוב
ועכשיו, כל מה שנשאר אלו רק תמונות
של שנינו-
אתה ואני.
חתיכות נייר מבריקות, בה כלואים רגעים של אושר
של שנינו
שמישהו תפס, בזמן הנכון. להשאיר לנו זיכרון
כאילו צופה את הימים הקשים שיבואו.
ועכשיו, כל מה שנשאר לנו
אלו רק מילים ריקות, תלויות באוויר, אופפות אותי
חסרות משמעות
רק אותיות מסודרות בסדר שאני כבר לא יודעת לקרוא.
ועכשיו, כל מה שנותר לנו אלו רק מבטים חטופים
מלאים בכאב של שנינו
והבלבול שלך.
ועכשיו, כל מה שנותר לי הוא חלל ריק
כי אתה, שנהגת למלא אותו,
כבר לא שם.
ועכשיו, אני כל כך רוצה לשכוח מכל הבלגאן הזה
ורק רוצה שנחזור להיות כמו פעם,
לפני שהאהבה אליך פצעה אותי פצעי אנוש.
ושום דבר כבר לא יהיה כקדמותו,
כמו שחשבת.
ועכשיו, רק נותר לי להתמודד עם האבדן שלך,
ולשאת בתוצאות שגררה ההתאהבות המטופשת שלי
ואני רק רוצה שתבוא.. תבוא אלי
כי אני כבר לא מנסה יותר, אני לא מחכה לך
מותשת. כל כך חלשה
אני רק פה, מכונסת בעצמי
רק רוצה שתבין
שתבין שאתה עושה טעות...
ויכול להיות אחרת
11.10.04 |