|
אני בוכה
אתה ממיס צלקות רקומות ביד מאומנת.
מבעד לעפעף סגור אני רואה ים מזוגג כמו האישון השני.
אנחנו רבים על רגליים שלובות פוערים פיות תועים תוהים על מחזור
חיי הנמלה שמתגלגלת מצחוק.
אני נפתחת בעשרים ואחת מעלות.
|
|
|
אם באמת מנסים,
עם כל הלב,
משקיעים הכל,
מוציאים את כל
המאמץ, משתדלים
באמת להוציא את
כל המקסימום,
ולא מוותרים...
אז מתעייפים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.