הבוקר שפכתי גיגית של ייאוש על השכנה שלי מלמטה ומרמרתי לה את
הצורה.
היא הסתובבה, הרימה אלי את ראשה ותקעה בי מבט של זקנה. אם מבט
היה יכול להרוג, אין סיכוי שהייתי מת ממנו, אבל בטוח הייתי
מאבד את הכרה.
אז נהדפתי פנימה לסלון והנחתי את הגיגית בעדינות על הרצפה.
כשנזכרתי שכבר אין בה ייאוש בעטתי אותה אל המרפסת, והיא נפלה
על השכנה מלמטה. אני בטוח שגם היא הייתה צוחקת, אם היא לא
הייתה כל כך זקנה.
חשבתי לבדוק אם היא מתה, והתחלתי לדמיין אותה שוכבת שם מצומקת
ומכווצת, כחולה כזאת, מתפתלת על הרצפה והרגליים הקטנות שלה
בועטות לכל עבר, עם הגיגית על הראש. זה הצחיק אותי חולני
שכמותי, אבל כשחושבים על זה, זה באמת מצחיק למות מגיגית שנופלת
לך על הראש, ועוד בלי ייאוש בפנים...
אבל היא לא הייתה כחולה בכלל, היא הייתה מאוד אדומה וקצת סגולה
בצדדים, והרגליים שלה היו תקועות באדמה כמו שני גזעים, העיניים
מזוגגות, האף דק ומקומט והיא תקעה בי שוב את המבט הזה, שאי
אפשר למות ממנו אבל בטוח מאבדים את ההכרה.
אז מיד רצתי להביא עוד גיגית, אולי הפעם זה יעבוד...