[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליאורה אראל
/
שעתו של פסיכופט

הבוקר שפכתי גיגית של ייאוש על השכנה שלי מלמטה ומרמרתי לה את
הצורה.
היא הסתובבה, הרימה אלי את ראשה ותקעה בי מבט של זקנה. אם מבט
היה יכול להרוג, אין סיכוי שהייתי מת ממנו, אבל בטוח הייתי
מאבד את הכרה.
אז נהדפתי פנימה לסלון והנחתי את הגיגית בעדינות על הרצפה.
כשנזכרתי שכבר אין בה ייאוש בעטתי אותה אל המרפסת, והיא נפלה
על השכנה מלמטה. אני בטוח שגם היא הייתה צוחקת, אם היא לא
הייתה כל כך זקנה.
חשבתי לבדוק אם היא מתה, והתחלתי לדמיין אותה שוכבת שם מצומקת
ומכווצת, כחולה כזאת, מתפתלת על הרצפה והרגליים הקטנות שלה
בועטות לכל עבר, עם הגיגית על הראש. זה הצחיק אותי חולני
שכמותי, אבל כשחושבים על זה, זה באמת מצחיק למות מגיגית שנופלת
לך על הראש, ועוד בלי ייאוש בפנים...
אבל היא לא הייתה כחולה בכלל, היא הייתה מאוד אדומה וקצת סגולה
בצדדים, והרגליים שלה היו תקועות באדמה כמו שני גזעים, העיניים
מזוגגות, האף דק ומקומט והיא תקעה בי שוב את המבט הזה, שאי
אפשר למות ממנו אבל בטוח מאבדים את ההכרה.
אז מיד רצתי להביא עוד גיגית, אולי הפעם זה יעבוד...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתה עושה כזה
בלאגן בתוכי
אבל אף פעם לא
מחזיר למקום



תרומה לבמה




בבמה מאז 1/12/04 21:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאורה אראל

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה