|
זה היה כמה שנים טובות אצלי שיר מגירה שכוחת אל. לפתע ראה אור
ועור, ונעור בנעירה נהירה העירה.
אני חייב לציין כי הרוב הגדול של ההכרויות האינטימיות שלי הביא
אותי לנשים אשר הווית המין הייתה בהרמוניה משותפת רבת חוויות
ומאד אנושית. השיר הזה נכתב מזה שנים, לאחר הכרות יוצאת דופן
עם אחת אשר חוותה את עצמה בלבד ללא כל התייחסות לבן הזוג. מצב
מאד חריג אצל נשים.
הירח והכוכבים בעיניך,
לוהטים כשאני בין ירכיך.
לי את אומרת,
שאת גומרת.
וחוזרת
ושוב אומרת,
שאת שוב גומרת.
את לא גומרת,
להיות גומרת.
אני מותש ממך ואומר,
שאני לא גומר!!!
אז...
אולי תהיי לא רק גומרת,
אולי תהיי גם קצת ''מגמרת''
כדי שסוף סוף סוף סוף
לא אצא מכאן שפוף.
ותעשי שאהיה גם אני אומר,
אי אי אי אי גם אני גומר...
|
|
|
מה עם הזכויות
על הסלוגנים למי
הם שמורים, בטח
לבמה חדשה אבל
למי עוד, מה כל
מה שאנחנו
כותבים נהפך
להיות בחזקת
הבמה, איפה
הזכויות שלנו,
עד מתי נסבול את
עקירת זכויות
היוצרים שלנו,
עד מתי?
אני דורש פתיחה
של הספרים,
ולבדוק מי
מרוויח מה?, של
מי כל רעיון,
ומי זה חרגול?
עו"ד שמעון
מזרחי, יו"ר
עמותת
הסלוגניסטים
מתוך מכתב חריף
לאחד רימר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.