הסיבה של מכתב זה מאוד מורכבת. ואני אנסה להסביר את עצמי עד
כמה שאוכל.
ביום שבת אמרת לי ששמחת שבאתי ואתה רוצה שנתראה יותר כי היחסים
שלנו לא מי יודע מה לאחרונה.
בעצם כשאני חושב על זה, אף פעם לא היו לנו יחסי אב-בן
נורמליים.
רוב חיי פחדתי ממך. פשוט לא הבנתי עד כמה זה השפיע על היחסים
שלנו.
בילדותי היית מכנה אותי בשמות גנאי, מוריד לי את הביטחון
העצמי, מרביץ פה ושם ומאיים.
לאחר שאמא ואתה התגרשתם, הייתי קרוע בין שניכם. שניכם טעיתם
ששמתם אותי באמצע הריב הזה.
הרגשתי תלוש. לא קשור לאף קצה עד שאמא חלתה ואתה מצידך אמרת
שתעשה מסיבה בגן אורנים כשהיא תמות.
ב13 השנים שהיית בבית כשאני חייתי, האווירה הייתה מתוחה תמידית
ופחדתי לפתוח את הפה כדי שלא תיתן לדבריי ביקורת רעה, תצחק
עליי או שוב תקרא לי בשמות גנאי.
למרות שהתרגשתם, אתה ואמא, הרגשת הפחד לא הפסיקה לאפוף אותי
בכל רגע נתון שהיינו ביחד.
הבנתי את כל זה בעצם בגיל 16. מאז רציתי לומר לך כל כך הרבה
דברים.
איך העזת לקלל ולומר לידי שהלוואי ואמא הייתה מתה? איך העזת
להרים עליי יד? איך העזת להוריד לי את הביטחון העצמי ואת
ההערכה העצמית שלי לקרשים?
שמרתי כלכך הרבה דברים בבטן. כל הצלקות הנפשיות שהשארת בי גרמו
לי לפצע פתוח. לצערי השנה גיליתי עד כמה דבר זה הפסיק להיות
מטאפורי כשאני יושב בשירותים ודם פורץ מתוכי. הפצע הזה לא
מטאפורי, הוא יותר אמיתי מכל דבר שאני יכול לחשוב עליו כרגע.
גם הכאב הפסיק מזמן להיות מטאפורי. הכאב הפיזי שרק הולך וגובר
הורג אותי פשוט. הסיכוי שנמק יתפתח לי בקיבה וכל הסבל הזה גרם
לי להסתכל על כל מערכת היחסים שלנו בצורה שונה. גם ליאורה גרמה
לי להבין שאני צריך ללבן איתך את היחסים ולהתחיל מחדש.
אני יודע שאולי אתה חושב שאנחנו לא זוכרים כלום, אבל בגלל כל
אותן טראומות התפתח לי זיכרון מגיל 3. נטלי מאידך, לא זוכרת
כלום. לא זוכרת שהיית צועק, לא זוכרת שהיית מקלל, לא זוכרת
שהרמת עליה יד.
אני זוכר הכל. אני גם יודע הרבה מעבר למה שאתה חושב שאני יודע.
פשוט למדתי לא לדבר כשאני לידך. ואם זה לא מספיק, פיתחתי
מנגנון הגנה שגורם לבלאקאאוטים. כן אבא, זה התחיל מזה שאני
לידך והראש מתנקה ואני לא זוכר כלום. בתחילה הייתי רושם את מה
שהייתי רוצה לומר אבל גם זה לא עזר.
לצערי מאוחר יותר זה עבר גם לתחום הלימודים ופגע קשות
בהישגיי.
אני יודע שהיית צריך לשלם לי מזונות של 2,000ש"ח מגיל 18 עד
גיל 21 ושזה בטח היה מסדר לי את החיים. קיללת אותי, קיללת את
אמא, איימת עליי, הרבצת לי, ניפצת את הביטחון העצמי שלי ואת
ההערכה העצמית.
מכל אלו אני מוכן להיפטר ולזרוק לפח בכדי שנוכל להתחיל מחדש.
אני אדם חדש שהעלה את עצמו מהקרשים אל העולם ואני כבר לא פוחד
לדבר ולא פוחד להביע את עצמי.
אני רוצה שנשכח מכל אלו. מכל 21 השנים האחרונות וננסה לפתח
יחסי אב ובן נורמליים בזמן שעוד נותר לנו.
אני רוצה שנצא ביחד לבלות, אפילו אם זה סתם באולינג או כל דבר
שהוא.
אני רוצה שנפסיק להתקשר אחד לשני רק כשאנחנו צריכים משהו.
אני רוצה שנפסיק ללחוץ יד כאילו אנחנו זרים מוחלטים. אני רוצה
שנתחבק גם לפעמים.
אני רוצה שתהיה הראשון שאני אתקשר אליו כשקורה משהו רע או משהו
טוב. אני רוצה לשתף אותך במחשבות שלי, בפחדים שלי, בחיים שלי.
אני רוצה שתכיר אותי.
אני רוצה שנתחיל מחדש אבא.

אוהב למרות הכל,

                       הבן שלך - אלון.