New Stage - Go To Main Page

ג'יין ליין
/
תקופה מקוללת

פרולוג
    התעוררתי מסיוט. אני חושב שזה היה ב-3 או 4 לפנות בוקר,
אני לא בטוח, אבל זה היה לפני הזריחה. אני לא זוכר מה חלמתי,
אבל היה לי חשק עז לבכות. כשחושבים על זה, זה קורה לי די הרבה
בזמן האחרון.

    מתהלך ברחובות בדרך לעבודה חצי ישן, לא שם לב למה
שמסביבי, אבל כשחושבים על זה אף פעם לא ממש היה אכפת לי מה
קורה בעולם. שוב איחרתי, אבל זה לא חדש. הבוס איים עליי שוב
שהוא יפטר אותי, אבל אני לא באמת צריך את הכסף, אני בא משהושלת
של אנשים עשירים מ-2 הצדדים, ובמשך השנים כל פעם שקרוב מת הוא
הוריש לי די הרבה כסף, ככה שאני מסודר לכול החיים, סתם אין לי
משהו יותר טוב לעשות. אני עובד בחנות שוקולד, לא הרבה אנשים
עוברים שם, המיקום ממש גרוע.

    חזרתי הביתה ונפלתי על המיטה כמו שאני, אני לא חושב שלקח
לי הרבה זמן להירדם. שוב התעוררתי. השעה לא ידועה, באמצע
הלילה. שוב אותה מחזוריות מעצבנת, מעניין עד מתי זה ימשך.

    פעם לא הייתי ככה, פעם הייתי אדם יחסית שמח, היו לי
חברים, לא היו לי סיוטים. עכשיו אני בדיכאון, לבד, ועם סיוטים,
על אותה תקופה מקוללת.  





    הכול התחיל כשפגשתי את טל, היא הייתה קטנה וחמודה,
בלונדינית מדהימה, אחת הבנות היותר יפות שאי פעם נוצרו.
כשפגשתי אותה היה לה חבר, היא אהבה אותו מאוד. נפגשנו בסיני,
הייתי שם עם כמה חברים, היינו מסטולים כמעט כל החודש שהיינו
שם, בשאר הזמן היינו שיכורים. היא הייתה שם עם חבר שלה ועם עוד
כמה חברים, הם היו באוהלים לא רחוק משלנו. אחרי כמה ימים
החלטנו להצטרף אליהם, יותר אנשים יותר טוב, חגגנו ככה כל לילה.
טל ואני התחברנו די מהר, זה גם לא הפריע לחבר שלה, אז לא הייתה
בעיה. עד שכבר היינו צריכים לחזור היינו ממש קרובים והמשכנו
להיפגש גם אחרי סיני, אחרי כמה זמן היה אפשר להכריז שאנחנו
החברים הכי טובים.

    אני וטל דיברנו על הכול, היא התבכיינה מדי פעם על החבר
שלה, ואני סיפרתי לה על הדייטים שלי, שלרוב היו גרועים. לרוב
נפגשנו בבתי קפה, זה היה די צפוי כי שנינו מכורים לקפה.

    הכול נראה טוב, שמח ויפה עד שטל וחבר שלה נפרדו. הוא טען
שהיא מבלה יותר זמן איתי, שהיא לא אוהבת אותו יותר, שהיא
מאוהבת בי, ושהם רבים יותר מדי.

    אחרי הפרדה היא התרחקה ממני ונכנסה לדיכאון קשה. היא אף
פעם לא יצאה ממנו. במשך שנה ניסיתי להוציא אותה מזה, ניסיתי
לדבר איתו אבל הוא לא הקשיב לי. אני ניסיתי לעשות הכול אבל שום
דבר לא עזר. בסוף היא התאבדה, ואז אני נכנסתי לדיכאון.





   אחרי זה נראה שהכול מתדרדר יותר ויותר, ולא משנה כמה פעמים
נראה שפגעתי בתחתית צנחתי יותר למטה. עישנתי יותר, לקחתי סמים
כבדים יותר, הרואין, LSD, טריפים, כל מה שהצלחתי להשיג, אם זה
היה שם - לקחתי. גרס כמעט ולא השפיע עליי יותר. עשיתי כל כך
הרבה שטויות שכבר אי אפשר לספור אותם. התרחקתי מכול החברים
שהיו לי והתחברתי עם אנשים שחשבתי שהם יותר כמוני. ככה פגשתי
את בן.

    בן היה איש מתוסבך, אבל אני יודע שיכולתי לסמוך עליו לא
משנה מה.  בן היה אדם מאוד יפה, היה לו שער ארוך שחור וחלק,
הוא גם היה ממש גבוה, אני חושב שהוא היה 1.93 אבל אני לא בטוח.
הבנות היו זורקות את עצמן עליו רק בגלל שהוא נראה כמו דוגמן
תחתונים. אני אהבתי את האישיות שלו, למרות כל הצרות והשטויות
הייתה לו אישיות טובה, או לפחות ככה חשבתי.

    פגשתי אותו בהופעה של איזה להקה, אני לא ממש זוכר עכשיו
איזה. בסוף ההופעה שנינו היינו באותו מקום, מנסים לתפוס טרמפים
לאותו מקום, ככה נפגשנו. תפסנו טרמפ עם זוג אנשים יחסית
מבוגרים, שהיו נחמדים מספיק לקחת אונו טרמפ בלי לחשוב שנהרוג
אותם בדרך. כשהם הורידו אותנו החלפנו מספרים והלכנו לדרכנו,
מסתבר שהוא גר לא רחוק מהדירה שגרתי בה.

    כמה ימים אחרי ההופעה נפגשנו שוב במקרה, באיזה גן שעשועים
לא רחוק מאיפה שגרתי, ישבתי שם עם ספר, באותה תקופה ישבתי
במקומות כאלה בלילות כי היה שם מאוד שקט. הוא הגיע לשם עם כמה
חברים שלו, הם חיפשו משהו להשחית והרעיון של גן שעשועים שעשע
אותם מאוד. אחרי כמה שכנועים הצטרפתי אליהם במסע ההשחתה, צחקתי
המון באותו הלילה, כבר הספקתי לשכוח איך, מזל שבן היה שם.

    בבוקר שאחרי ההשחתה קמנו באיזה שהוא מקום מוזר שלא היה לי
שום זיכרון על איך הגענו לשם. הזמנתי את בן וחבריו להתנחל אצלי
בדירה, כי לא הצלחנו לחשוב על משהו יותר טוב לעשות. בדרך חזרה
לדירה שלי  עברנו ליד גן השעשועים שהרסנו. המקום נראה ממש
גרוע. היתה שם חבורה של אנשים, הורים עם הילדים שלהם, בוהים
במקום המומים, ואומרים דברים כמו: תראו את המקום הזה!, או מי
כבר יכול לעשות דבר כזה נוראי? היו שם מתקנים שהיו שרופים
למחצה, נייר טואלט זרוק בכל מקום, ביצים וכל מני סיגי אוכל
אחרים זרוקים בכל פינה, שאריות של מזרקים ושקיות שבהם היו
שאריות של סמים, רצועות גומי וכפות, מראה והסכין הקטן עם
שאריות של אבקה לבנה (אני חושב שהם הבינו מה היא הייתה),
בקבוקי וודקה, טקילה, בירה, ג'ין ועוד כמה ריקים, היו גם כמה
קונדומים משומשים זרוקים בכל מני מקומות מוזרים ככה שאנשים
מבינים שחבורה של מסוממים שיכורים.  אחרי שעברנו את המקום
התחלנו לצחוק כמו מטורפים.

    בדירה שלי בן הסביר לי שהוא המנהיג של החבורה, החבורה היא
משהו מוזר שדומה לכנופיה, ושהם רוצים שאני אצטרף אליהם.  מיד
אמרתי שאני מוכן להצטרף אליהם, ואחרי לא הרבה זמן הפכתי לשוליה
או משהו דומה של בן, ובן הכיר לי את אחותו שגם הייתה חלק מהם.
היא לא הייתה בליל ההשחתה, כי היא העדיפה ללכת לזיין מישהו
מאשר להשחית מקומות. אחותו הייתה יפיפייה אמיתית, אפילו יותר
יפה מטל, גם לה היה שער ארוך שחור וחלק, וקראו לה קסי.

    קסי ואני התחברנו מיד, התחלנו לצאת ואחרי כמה זמן הכרזנו
על עצמנו בתור חברים והחברה עשו לנו מסיבה, והיה נהדר. קסי
ואני עברנו לגור ביחד והסתובבנו פחות עם החברה כי רצינו להיות
לבד. אני חושב שהם נעלבו קצת, או קנאו, אני לא בטוח.

    קסי הייתה אהבת חיי, אף פעם לא אהבתי מישהי כמו שאהבתי
אותה, גם לא את טל. ככל שהזמן עבר אהבתי אותה יותר.  עכשיו אני
יודע עד כמה טל הייתה מאוהבת בחבר שלה, וידעתי שאם אני וקסי
ניפרד אני אהיה בדיוק כמו שטל הייתה, וזה הפחיד אותי.

    עשינו הרבה שטויות עם החבורה, השתכרנו, הסנפנו, הזרקנו,
עישנו, ובזמן שלא הייתה לנו הכרה הרסנו מקומות, הטרדנו אנשים,
פרצנו לבתים, פרצנו לחנויות, התעוררנו במקומות שלא היה לנו
מושג איך הגענו אליהם, והיינו מטרד רציני.

    לילה אחד כשהסתובבנו עם החברה אספנו כסף והלכנו לקנות כמה
בקבוקי וודקה, טקילה, בירה, רום, ג'ין, וויסקי. אהבנו לקנות
הרבה סוגים כדי שתהיה בחירה, ולא נשתעמם כל פעם מאותו משקה.
אחרי שקנינו את הכול הלכנו לאיזה גן שעשועים קטן שנמצא באמצע
שומקום והחלנו לשתות. אחרי שכבר היינו שיכורים תחת הגיעו זוג
שחשב שהמקום יהיה ריק כדי שהם יוכלו להיות לבד, איך שהם טעו.
קסי ואני הלכנו להזדיין במקום, בתוך הבית הנטוש שהיה ליד
המקום. החבורה התנפלה על הזוג, הם הרביצו לבחור ואנסו את
הבחורה כל אחד בתורו, כשהבנות בצד צוחקות, בסוף הם הרגו את
שניהם. אחרי זה הם ברחו והשאירו אותי ואת קסי בבית שם. וכשקמנו
בבוקר ויצאנו משם בדרך לבית שלנו גילינו את הגופות.





    הייתה חקירה ותפסו את החבורה, זאת הייתה התקופה המקוללת.
ישבנו בכלא, היה משפט, בסוף זיכו רק אותי ואת קסי כי אנחנו לא
באמת היינו שם. אבל בן ושאר החבורה נמצאו אשמים. חלק נשלחו
לכלא לחיים וחלק נידונו למוות, בן היה אחד מהם. קסי ואני
נידונו לגמילה.

    הכלא היה סיוט מתמשך. בקושי אכלתי, האדם שישב איתי בתא
היה גדול וחזק שישב שם על עולם, כי הוא רצח את חברה שלו והמאהב
שלה כשהוא תפס אותם ביחד, הוא לקח לי את האוכל בכל הזדמנות
שהייתה לו. זה שאמר שהכלא הכי גרוע זה הכלא שאתה מתעורר לתוכו
כל יום. צדק.  

    ההורים שלי שכרו עו"ד טוב לייצג אותי, הם לא הסכימו שהבן
שלהם ישב על רצח, זה פרסום לא טוב בעיתונים. כמה נחמד לדעת
שאכפת להם ממני.

    קסי לא הצליחה להיגמל, היא מתה ממנת יתר באיזה מועדון
אחרי כמה שבועות. אני עברתי את הגמילה וחזרתי לגור בבית של
ההורים.  אחרי הלוויה נכנסתי לדיכאון כמו של טל אחרי שחבר שלה
נפרד ממנה. אבל אני לא רואה את עצמי מתאבד בזמן הקרוב. מי יודע
מה יהיה אחר כך.





אפילוג
    עכשיו כל מה שנשאר לי זה הסיוטים שלי. אני לא זוכר הרבה
ממה שעשיתי, האלכוהול והסמים הרסו לי קצת את הזיכרון. אולי זה
לטובה שאני לא זוכר הרבה, אבל זה עדין בתת מודע מציק לי כל
לילה ולילה מחדש.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 2/12/04 4:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'יין ליין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה