גוזלית שלי.

אני מתנצל
על כל אותם לילות,
בהם את עצמי אהבתי פחות.
ועל כל אותם ימים
שביתי אותך בקסמים ארורים.
מה אגיד לך אישה שלי
הייתי תרמית

אני נשר גדול,

את גוזלית.

אני רק רציתי לאהוב אותך
וכמו ילדתי לשים עלייך סוכך.

בשקט שלך, לא גרמת לי להרגיש
איך את גוועת ברעב
איך עוד לא התייאשת?
אני הרי כל כך מתיש.

אני אוהב אותך ככה שקטה
ואיך שלאט לאט
את צונחת ממרומי השכינה
למותך היפה בתוך הקן את נופלת
אני נותר בתור מערבולת.

ובמו עיניי ראיתיך נופלת
כבר היה מאוחר מדי לצלול,
להציל את מותך מן השאול.
הגוזל היחיד שנשאר לי בקן
רוצה את הלב השבור לתקן

לא ניצלתי מן המעמקים.
נותרתי מעופף בשמיים חשוכים.
וכבר אין פה על מי להגן מהקור
רק תהיי פה, לצדי,
את  כנפי אשלח לאלוהים שישמור.
תרטיבי לי את הכנף עם הדמעות היפות שלך,

זה אני השטן.

את המלאך.

אולי את נוצה ברוח,
משהו קטן, שקט כל כך,
גוזל קטן ורך.

מנסה לשמור על עצמי
לא ללכת לאיבוד בלעדיך
קשה לי כל כך לשמור עלייך