דמעות חנקו אותי, הרגשתי כמו בחלום,
אבל הכל היה כה ממשי.

הרגשתי כמוצא להורג, רציתי למות ובאותה עת לחיות.

אולי זה בגללה, ההיא שחנקה אותי מדמעות, וזה שחנק אותי מקנאה.

חנוק ברגשות, תחושות מעורבות - וכל מה שאני רוצה זה לחיות.
להעביר את הזמן לאחור ולסדר הכל, לחיות מחדש את טעויותיי.

אני פוחד להיות לבד, הבדידות מפחידה יותר ממוות, הזקנה יותר
מסבל.

ואת! רק את תוכלי להצילני, להצילני מפחד הבדידות והעצב.

האם תצילי אותי? האם תרצי להוציאני מיסוריי, מיגוני?

רבות המחשבות העולות לי בראש, לא אדע מה עובר לך.
פתחי את ליבך ותמצאי אהבה, פתחי את מחשבתך ותמצאי מטרה.

כאשר המטרה היא אני וליבך מופנה אליי, התוכלי לפקוח את עינייך
ולראות את המציאות כולה ולא רק את רצונך לראות את הדברים כפי
שאת רוצה או אולי רגילה לראות.

פתחי את ליבך ותמצאי אהבה, פתחי את מחשבתך ותמצאי מטרה.