אומרים שחיוך זה משהו שבא והולך, לא אצל כולם....
אצלי החיוך הוא משהו שתפור עליי באופן מושלם.
שמיים שחורים או אפילו סערה, מה זה משנה? למי אכפת עכשיו מה
השעה? הולכת ברחוב עם חיוך מפגר, אנשים מסתכלים ולא יודעים מה
בראשי משתולל. ואני בשלי ממשיכה לי לצעוד, עם חיוך מפגר ואולי
איזה שתי דמעות. ראיתי אותך והחיוך לא היה שם. רק זוג עיניים
חומות ועצב רב. ועיניך היו כה יפות, כה ענקיות עבורי. ואני
בשלי עם חיוך כה טיפשי. באתי אליך הושטתי יד. עיניך לא ענו
לי,רק החזירו מבט. אבל מיד ידעתי איך לגרום להן לדבר ואז על
חיוכי ויתרתי עבור משהו אחר...
אני יודעת שלא נהוג להקדיש כאן יצירות לאנשים אבל אני כן רוצה
לחרוג ממנהגי זה ולהקדיש את היצירה הזו עבור אורן. תודה שהענקת
לי את החיוך שלי חזרה. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.