עם הגיל החרדות עוברות, את אומרת
אולי ניסע, אולי נעבור לגור ביחד
עד שנרגיש שמיצינו את כל הברירות
נזכרים בסרטים שראינו בילדות
מה רצינו להיות אז שהפכנו היום
עם הגיל גם החלומות, הופכים קטנים יותר
יש מקום לשנינו אם רק נוותר
על המחשבות ועל הפחדים
אבל בלעדיהם, לא נכיר את עצמנו
ברכות חוצות כבר הכרנו את הכל
ראינו שיכורים ונוודים
שמחפשים גם הם מקום עבור עצמם
ומתי את הופעת פה?
מתי שתלכי, אזכור יותר
ואת אומרת שאחרי הכול, יש עוד הרבה מקום ריק בשבילנו
אולי בספרים, יש את התשובות
אולי ניסע, אולי נתאהב בפתאומיות
כמו חיים לשניים, ואחריהם נוותר
עם כול מה שכתבתי, עדיין לא מצאתי אותך בשירים
עם הגיל, החיים הופכים דומים יותר ויותר
בבקרים על כוס קפה, בלילות עם השתיקות
והזמן, הוא רק מטייל בתוכנו
ואת אומרת שעם הגיל
נמצא את עצמנו,
שזה יקרה, נאבד את השאר
ובשירים היינו טובים מדי
לעיתים זה מרגיע, לעיתים זה מאכזב
עם הגיל, גם המקום נהיה צר יותר
ומה נשאר לנו? אולי ניסע לשנים
אולי נתאהב פעם נוספת
בלי שנרגיש