שלוש טיפות נובמבר התרסקו
על אבנים קטנות שאספה ילדותי
מהרים של חול לבן

אצבעותיי טובלות בהן ומושכות על שפתיי
פס מליחותן
נמס על פטמיות הטעם שבפי ולרגע
ערומה ואתה

לא רואה. שוב

כפות ידיי שבלולים
מתקפלות אל תוך שרוולי חולצתי ובשיניי
פורמת אני
פורמת קשרים ו
כמעט שנוגעת וכמעט ש
בך

איני מעכלת את הכתוב. בולעת
נוירונים-קשרים בין אטומים-מצבי צבירה משתנים
רק אני מצב צבירה קפוא כבר חודשיים
מילים עשירות יתומות מהסברים
איך גופי לא מסוגל לתרגם את הולדת רצונותיי ודקארט
אתה המלך שלי הלילה

מתנחמת בקרם לחות של חורף
המרכך את עורי מיובש יום שלישי
בלילה
זו שכבה אחת פחות