בוריס דולין / 1973 |
בלי מנועים,
בשקט משלו,
כמו עלה שהחמיץ את השלכת,
הקרקע מתקרבת
לעברו,
ולו כבר אין לאן ללכת,
ובינתיים
הכל בוער,
ההכרה דועכת,
נתיב עשן שחור
חוצה את השמיים,
אורות מהבהבים בתא
והוא כל כך אוהב,
אוהב אותה
מתוך צניחת מתכת
רק עוד ענן
מעל התעלה...
סחלב, האם עד כאן?
עד כאן?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|