לא מוכנה להאמין שזה הסוף
גם לא כל האנשים האלה מול האבן
לא מוכנה להגיד שלא אראה אותך יותר
גם לא כל הדמעות על הקבר
ועכשיו... תגיד לי למה
שכחתי להגיד לך מילה...
ועכשיו... שאתה שמה...
זה רק הקול הצרוד שלי, ועוד מן מנגינה...
אני יודעת שהיתה לי אפשרות
ועוד אחת ועוד פי כמה
ואני בחרתי לחכות לסוף
והמילים שלי לא חסרות לך, אני יודעת
אבל הן עודף בלב שלי...
רצית שתדע, רציתי שתדע
ועכשיו... שאתה שמה
שכחתי להגיד לך מילה...
ועכשיו... תגיד לי למה
הכאב חזר מהתחלה...
ולבקר אותך, לגעת, באבן, בגופך
ולבכות, לשאול אותו למה
למה לקח לי אותך...
ועכשיו, שאתה שמה...
המילים שלי כולן לך
ועכשיו... כל יום קמה...
בידיעה שהחיים שלך כבר לא שלך |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.