דודה תמי,

שנים לא דיברנו.
שלוש אם, להיות מדויקים.
מה שלומך? מה קורה שם למעלה ב"מרכז הבקרה"?
שלומנו טוב. נו, טוב, תגדירי טוב. אני גדלתי... והזמן התכווץ.
אפשר לומר שכולנו בריאים ושלמים לשם שינוי, שזה גם איזה שהוא
דבר מבורך, שיש לי תחושה שאת וסבא היו מעורבים בכך. גם רז בסדר
גמור. עדיין אותו מלאך קטן, מלאך חוליגן לפעמים, אבל עדיין.
מלאך. ואת תשמחי לדעת שאורי עבר הלאה. אני לא יודעת אם עבר
לגמרי הלאה, אבל לפחות הוא פוגש נשים חדשות.
הרבה קרה מאז שהלכת לשם. בטח כבר שמת לב, אבל סבא דובו נפטר.
אני יתומה מסבאים עכשיו. ואני בטוחה שאת גם יכולה לנחש ממה הוא
מת. כן, כן... סרטן. נו מה חדש?
הרבה קרה מאז שהלכת לשם. אולי בעצם לא שמת לב, כי זה בדברים
הקטנים... אבל  בעצם את יכולה לשים לב יותר מכולם, כי משם
רואים יותר טוב. יותר ברור. יותר נקי.
את יודעת שאני רוצה להיות רופאה. לא יודעת אם בגללך, אבל אני
די בטוחה שמשם זה מגיע. בעצם, אני די חוששת שאולי רק משם זה
מגיע. אבל אומרים לי שלא. אומרים לי שנדבקתי ב"חיידק" הזה...
ושאין מצב שאני מבריאה. אז סימן שהיותך רופאה, רק משפיעה בקצת
על העניין. מקרינה, ניתן לומר.
סבתא תולה בי תקוות. משווה אותי אליך, כאילו אני את. זה נחמד
לחשוב שאני את. הלוואי שהייתי את. את היית הדמות לחיקוי הכי
גדולה שלי. ג'ינג'ית פרועה ומפולפלת עם הרבה הרבה הומור שחור,
הרבה הרבה יופי, והרבה הרבה תבונה. הלוואי עלי.  כל הזמן מדברת
על הפסיכומטרי שלך ואיך שהתקבלת לרפואה בלי בעיה. ואם אני לא
אתקבל? מה יהיה אז?
אני מקווה שאת עדיין באה לשמוע אותי לפעמים שאני מנגנת לך. או
סתם ככה. כשאני חושבת עליך. גם אם המוזיקה לא עושה לך כלום..
תחפשי את המילים של השיר שאני מנגנת. תמיד תהיה לו איזושהי
משמעות. אני מקווה שאת יודעת שאני אמשיך לנגן לך כל ימי חיי.
כשתהיה לי ילדה, אני אקרא לה תמר. בגללך. לא רק בגלל שזה שם
מקסים, אלא בגלל שאולי, אולי אם אני אקרא לילדה שלי תמר, היא
תצא נהדרת כמוך. לא אמרתי את זה לסבתא. אני מפחדת לומר לה.
אני רוצה לבקש ממך בקשה. אני במקרה יודעת על מישהו שהלך. אני
יודעת שזה נשמע נורא... אבל... אני בכל זאת יודעת עליו. ואני
גם יודעת שהוא היה בן אדם מקסים... וצעיר... עם ילדים קטנים...
ואחת גדולה. לא בדיוק כמוך, אבל דומה. ואני מניחה שאני כבר לא
צריכה להגיד ממה הוא מת, נכון? את הרי ידעת את זה מהמילה
הראשונה של הפסקה הזאת. בכל מקרה... אני רוצה שתשגיחי עליו.
טוב טוב, כאילו הוא היה חלק מגופך.שלא יקרה לו כלום, שהוא
יסתדר, שיהיה לו טוב. מגיע לו. תעשי לו סיור, תרגיעי אותו,
תראי לו מאיפה אפשר לצפות על כולם ומאיפה משיגים את הספרים הכי
טובים. אני חושבת שהוא איש ספר. אני לא בטוחה, אבל הוא נראה
כזה.
אני מקווה שטוב לך בגן עדן. מה יכול להיות רע במקום כזה? חוץ
מהגעגועים לפחות. אבל את יודעת... זה שונה. כי אנחנו מתגעגעים
אליך יותר. הרבה יותר. את יכולה לרדת למטה ולראות אותנו...
לחוש אותנו. ואנחנו? חסרי כל תחושה... עיוורים מגששים באפלה.
סופר אחד פעם אמר ש"כשיש לך געגועים, זה לא חיסרון, זאת
נוכחות. זה ביקור. באים אנשים מרחוק, ומארחים לך קצת לחברה.
אני לא מרגיש בחיסרון. אני מרגיש בנוכחות."
אולי הוא צודק.

אוהבת עד אין קץ,
נועה.