למד אותי.

הרווה את צמאוני
במעיין הידע הפועה בך

לבה את תשוקתי
ביתד בוערת

טפטף אל תוכי אגלי חוכמה
טיפות-טיפות
               של הבנה

למדני כל אותן מילות תשוקה
הוכיחני במושגים של אהבה
הראיני את הדרך הנכונה
גלה לי את האור

בלי יומרות
אמרת לי הכל בפנים
ואני הסכמתי.
גרמת לי לא לחשוב
קיוויתי לא להרגיש
דבר
(לפחות עד בואו של גל הפכחון)

חצי יום - חצי לילה
של יחד
מקסימים
מטריפי חושים

כל כך הרבה למדתי ממך
(דומה שנתת הכל, מבלי לבקש דבר בחזרה)

היית שלי
הייתי שלך

על טס
עשוי עלי בננות
הגשתי לך
אותי

לא מעובדת.
ריקה מתוכן
ופשוטת אברים
מצפה בהכנעה
רכונה בשקיקה
למגע מילותיך

הקסמת. הצפת אותי.
בלבלת ורגשת.
היית אתה
ואני, איני מרווה ממך,
כאילו
ולא שתיתי
מעולם

באותה עוצמה בה הוטחת לחיי
נקרעתי מעליך, דואבת.
איני בטוחה שאכן - היית אמת.

מהורהרת,
לא מסופקת

בכל צעד
אני מתרחקת ממך
והמראות החדשים
אינם מפצים
על הדרך
שהייתה לי.

בכל דקה
גדל הפער שביננו
וכל המרחק שצמצמנו
הולך ומתרחב.

עם כל נשימה
אובד בי חלק נוסף
              שבך
והזכרון עצמו,
גם הוא מתעמעם.