המחשבות על אימהות
לעיתים תוקפות אותי.
ואני יושבת ומנסה לבדוק
מהם הגבולות שאציב. איך
אסתדר עם משמעת. מה יפריע לי
בעין, ובלב,
שהבת שלי תעשה לי.
שאני אעשה לה.

מה אם היא תגיד משהו,
שלא ארצה שתאמר?
או תגלה ש
נשארנו בבית
רק כי
לא רציתי.
ואף אחד לא
באמת
חולה.

אם היא תכריח אותי
לצאת
גם כשאני
במצב רוח
או אם היא תכעס
כשלא ארצה לדבר.

איני מוכנה לוותר עליה
והאנוכיות שבכך
הורגת אותי.
האם אתעלל בה  
רק בשביל
לספק את תאוות האמהות שבי?
האם זה כל מה
שזה?