קולך מסב לי אושר לא אמיתי,
לשמועאותו שוב ושוב,
מציף בי ים געגועים.

אך בתוך תוכי יודעת אני,
שהאושר הוא רק פנטזיה שלי,
אינך יכול לתת לי את אשר אני רוצה בליבי.

יושב מרוחק ממני,
אי שם בפינה חשוכה,
גם כשאני נוגעת בך.

בינתיים פורט מנגינה על מיתרי ליבך,
לא משמיעה אותה בפניי.
כמו פרח עם החושך נסגר,
כך גם אתה.
נוגה בבדידות,
לא משתף באמת שלך אף אחד,
פרט לעצמך.

מעורפל יותר מענן,
לא ברורר מתי יתבהרו להם השמיים,
מתי יתגלה שוב היום לעיני כל.
ואין מה לחזור לאחור,
החמצה של אושר לא אמיתי,
למעשה, אינו החמצה כלל.