האנשים במפעל ליד מגדל העמק קראו לו "מפצח השמשות והראשים".
להתווכח עם מפצח הראשים זה עיניין מסוכן, תלוי באיזה מצב רוח
תופסים אותו.
מפצח השמשות והראשים עבד במפעל הזכוכיות הגדול, שם הכינו את כל
הויטראז'ים לכנסיות בנצרת ובכינרת ואמרו לתיירים שהם נשארו
מהתקופה הצלבנית או הביזנטית. הוא היה איש גדול מימדים ועם שפם
שהזכיר את סטלין למי שזו הייתה מורשתו. היכולת שלו לחתוך
זכוכיות באצבעות עדינות עמדה בניגוד מוחלט לגופו המגושם.
ובימים טובים אפשר היה לצחוק איתו על הגודל הענקי שלו והדקיקות
של כפות ידיו. "כמו של פסנתרן", אמר מישהו, אבל זה היה יום לא
טוב ומפצח השמשות והראשים הרים במהירות את לוח הזכוכית הצבעוני
והטיח אותו על הרצפה. האנשים אמרו "תתרחק, כי הוא שוב בקריז,
איזה פיוז קצר יש לו, לא כמו האח שלו".

אח של מפצח הראשים והשמשות לא היה עצבני. היה איש רזה וגבוה.
"כמה שאתם לא דומים", אמרו להם עוד שם, כשהיו ילדים. אח שלו
נשאר שם עוד כמה שנים טובות, הוא היה קופץ במוט וניסה להגיע
אפילו לאולימפיאדה, אבל לא הצליח בגלל הנקע ברגל, ואז עלה
לארץ.
פה לא הייתה לו אפשרות להתפרנס מקפיצה במוט, ובכלל לא משהו
הספורט פה בארץ ובכלל הכול בוינגיט ולא במגדל העמק וזה לא
מתאים לו. לאח של מפצח הראשים קראו "קופץ וחותך" וזה לא היה
בגלל הנהיגה המשוגעת שלו בכביש. אמרו עליו שבסיבוב נהלל הוא
בכלל לא לוקח את הסיבוב, אלא קופץ וחותך ישר.
נכון ששני האחים רבו קצת לפני כמה שנים, אחרי שהבת של "מפצח
הראשים" הביאה למשפחה בחור מ"כאן", איש נמוך, שחרחר ולא נראה
למפצח שהבת היפה שלו תתחתן עם אחד כזה, לא משלנו וגם בלי מקצוע
עם עתיד. היא אמרה לו: "למה אתה עושה לי ככה אבא? יש לנו אהבה
גדולה ויש לו עתיד ובכלל אני בהריון אז יותר טוב שלנכד שלך לא
יהיה שם?"
"אבל תגידי לי נשמה, איזה מין מקצוע זה מרעיל בארות? נראה לך
שיש לו עתיד במקצוע כזה?"
ואז הקופץ והחותך התערב ונהיה ריב גדול.
זה היה לפני שנים, בינתיים מרעיל הבארות כמובן גילה שאין לו
פרנסה במקצוע והאבא הכניס אותו אל המשפחה ולעסקים שלה. אפילו
את האבא של החתן, "מבריח התפילין", הסכים להכניס אל המשפחה,
אבל זה רק בגלל שהוא נשאר אלמן ובודד בחגי ישראל.  "יהודים לא
משאירים אותם ככה לבד כמו כלב בחג", אמר מפצח הראשים.

מבריח התפילין לא היה איש נעים במיוחד, הדיף ריח לא טוב, מפצח
הראשים אמר: "זה בגלל שהוא כל הזמן נוסע למלזיה וסין להביא משם
את התפילין המוברחים שלו, נדבק לו הריח של הסיניות האלו",
וחותך וקופץ הוסיף בארשת חשיבות: "אפשר בכלל לחשוב שזה עסק
רציני? אם היה מביא 5000 חתיכות, תוך שבוע אני נפטר מ-1000
חתיכות במחיר טוב יותר ממעילים מתורכיה מעור אמיתי".
אבל הוא כבר חלק מהמשפחה אז השתדלו לעשות לו כבוד, אפילו עשו
איתו כמה עסקות קטנות, ככה בשביל המשפחה.

ישבו כולם לארוחה, מסביב לשולחן הגדול. פתחו אפילו את השולחן
המתקפל במרפסת וקיוו שלא ירד גשם בדיוק עכשיו בערב חג.
על השולחן מפה בצבע זהב, במרכזה מלבן מאורך מפה בצבע בורדו.
"האימא", כמו שנקראה אשתו של מפצח הראשים, הייתה מארחת למופת.
הוא היה בעלה הרביעי, שלוש פעמים התאלמנה קודם ואחד שנעלם מעבר
לים, אבל הוא לא ממש נחשב בתור בעל כי זה היה "שם" ולא בטוח
שהייתה חופה כדת וכדין, אז הרב פטר אותה מעגינות במהירות.
ימים שלמים בילתה במטבח בהכנות אלו ואחרות. על השולחן עטוי
המפה הניחה את כלי האוכל דמוי הויטראז' עם עיטורי זהב בשוליים,
סכו"ם עשוי כסף עם עיטור זהב בצד ידית האחיזה, שהביאה משם.
ומפיות, נאלצה להתפשר על מפיות נייר בשלשה גווני זהוב. במרכז
השולחן פמוטים גבוהים ונרות זהובים.

"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתקרע רוע גזר
דיננו ויקראו לפנינו זכויותינו, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם
בורא פרי האדמה", וחילקו את הקישואים לכולם לפי כללי הטקס,
קודם ל"מפצח השמשות והראשים" בגלל הכבוד שהוא בעל הבית, וגם לא
רצו שיתרגז. כשהוא היה מתרגז היה שובר איזה חלון, או שמשה.
העסק המשפחתי עשה חיל בגללו, מי שסירב לשלם להם - למשל, אמר
"תנו לי איזה שוטף +90, ואני אסגור עניין" - היה מפצח השמשות
והראשים מסתכל עליו בעין אחת כחולה ואומר לו בשקט שלפני
ההתרגזות "שוטף +נעליים יש אצלי. קיבלת? תשלם עכשיו ומזומן".
כשלקוח היה ממלמל משהו ולא מוציא מספיק מהר את הכסף מהכיס של
החולצה, היה שובר השמשות והראשים בוחר באחת השיטות המקובלות
למשא ומתן:  או שהיה מרים חתיכת זכוכית - שבמקרה, כמובן, הייתה
לידו - או שהיה נוגח בראשו. במקרים מיוחדים היה לוקח את
הזכוכית ושובר אותה על ראש הלקוח. אבל אלו באמת היו מקרים
מיוחדים.
"מי רוצה עוד כבד קצוץ?" שאלה אימא. "אפשר להציע לך פטריות
ממולאות?" היא מתעקשת ופונה אל אחר.

"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיסתלקו כל אויביך
ושונאיך ומבקשי רעתנו", ואז חילקו את סלט סלק לכולם, אפילו
לילדים הקטנים שהיו תמיד מלכלכים את המפה הלבנה בכתמים אדומים
שלא ירדו בכלל בכביסה.
למשפחה דווקא לא הייתה בעיה לסלק את שונאיהם. החותך וקופץ,
שממילא לא יכול היה להתקדם בקפיצה במוט, היה משתמש בכישוריו
האחרים והכתמים שהשאיר השנוא על המשפחה היו דומים לכתמי הסלק
על המפה, ולא ירדו בכביסה.

"דג ממולא, או ראש של דג, מה אתה רוצה?" שאלה אימא, מקנחת ידיה
בסינור העוטף את ירכיה . "אולי אתה רוצה צימעס?" היא שאלה,
וריח הגזר המתקתק, חרוך במקצת, עלה מהקערה המוזהבת בשוליה.

"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה לראש ולא
לזנב", מלמל "מבריח התפילין" שקיבל את תפקיד הכבוד לבצוע את
ראשו של הכבש.
"בטח נהיה לראש ולא לזנב", הוא מלמל לעצמו, חושב על 5000
התפילין שצריכים להגיע אחרי החגים כמובן, ומקווה שלא תהיה
שביתה בנמל, ולא בעיות אחרות. כי אם יהיו בעיות שוב פעם המשפחה
תיקח אותו לעבודות אחרות של כריכת אנשים ברצועות לפני טבילתם
במי הים התיכון. "ישוב ירחמנו, יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות
ים כל חטאותם".
"מי שלא רוצה כבש, זה בסדר, יש לי צלעות טלה בשזיפים", אמרה
אימא וקמה שוב להביא קערת הגשה כבדה נוספת מהמטבח, ממלכתה.

ורק הבן שלו "מרעיל הבארות" ישב בשקט. מאז שהתחתן עם הבת היפה
של מפצח השמשות, נהיה קטן יותר ושחרחר יותר וכמו שאבא שלה אמר,
עבודה לא הייתה בכלל בתחום המקצועי של הרעלת בארות, אז הוא
התפתח מקצועית אבל ב"קטן" יותר. היו מזמינים אותו לסעודות
רציניות במסעדות כשרצו לסגור עסקה עם מישהו שלא הסכים לתנאים
של המשפחה, כאשר ידעו שהמשא ומתן יהיה קשה. היו מזמינים את
מרעיל הבארות שישב איתם לשולחן. הוא אהב לבוא לאכול ארוחות
חינם במסעדות טובות, לא במגדל העמק - בנצרת, עפולה ולפעמים,
כשדיל היה רציני, אפילו בחיפה. אהב לשבת, לקרוא את התפריט עם
שמות לא מוכרים בכלל ובין לבין היה קצת מטפטף רעל לכוסו של
סרבן העסקה. לא משהו גדול, רק התפתחות מקצועית קטנה.
"אולי עוף בפירות יבשים עם תפוחי אדמה בתנור?" שאלה אימא
בהססנות שלא הייתה אופיינית לה.

"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה מלאים מצוות
כרימון", חזר ואמר מפצח הראשים. "הייתה לנו שנה טובה השנה.
שתהיה גם השנה הבאה לא פחות טובה מזו" וכולם הנהנו בהסכמה. כי
להתווכח עם מפצח הראשים זה עיניין מסוכן, תלוי באיזה מצב רוח
תופסים אותו.
רק אימא לא הנהנה. היא הגישה את תפוחי העץ האפויים עם אגוזים
וצנוברים וחשבה ששנה הבאה היא בהחלט צריכה להחליף את הבעל שלה,
אולי תזמין לסעודה מפסקת את אחיו של מרעיל הבארות, שמעה עליו
דווקא המלצות שהוא אחד ש"סוגר עניינים" או שאולי תסגור את
העניינים אצלה במטבח. כמו תמיד, רק שלא יישארו כתמים שלא
יורדים בכביסה.