אתם לא מבינים, יש לי המון דברים על הראש.
אני נערה עסוקה.
רציתי לכתוב ילדה אבל, אני נערה, כבר יצאתי מהפוזה של 'מותר
לי להתנהג בילדותיות- אני רק בת 15!'"
אין רק.
בשביל מה שעברתי ומה שאני עוברת אין גיל.
אני אוהבת את החיים שלי, אני נהנת. רוב הזמן.
אני גם רוב הזמן נהיית מתוסכלת, אני חושבת שגם מזה אני נהנית.
אני בחיים לא אצליח להבין, חברים שלי יותר מצליחים.

לא, אל תבינו לא נכון, אני לא כלואה! לפחות לא לגמרי.
אני מפגינה חוזק, זה משוך אנשים, חוזק ואף תום באותו זמן.

תום. תום זאת המילה שבחרתי ליצור בשיעור סדנה יוצרת.
למה? כי אני תמימה.

-את? תמימה? את בטח צוחקת! את הילדה הכי מנוסה ולא תמימה
שאני מכירה! את תרשי לעצמך לנסות הכל!

אולי, אבל בובה, אני עושה הכל מתמימות.
אני עושה הכל מהמחשבה וההחלטה שזה מסקרן אותי, שאני רוצה
לנסות.
אני עושה את זה מתוך הצהרה שאני נהנת ואני אוהבת; אוהבת אותו
ואת ההרגשה.

אני אוהבת אותו.
אם את רוצה לכתוב לי שזה פאטתי, אני אעלב, אבל לא כי זה לא
נכון, כי שתינו יודעות שכן, אלא מהחוסר הבנה שלך בעניין. את לא
יודעת מה זאת אהבה.
אז מה אם אני קטנה? תמיד אמרו לי שאני בוגרת לגילי.

הנוער של היום.
אנחנו מתבגרים מהר. ואני, אפילו עוד יותר.
לא- זה לא מפוזה, זה מאהבת אמת, ומי שלא מבין את זה פשוט לא
חווה.
זה קיים! את חייבת להאמין לי שזה קיים!

-אוקי!!! טוב!! דיי להיות כזאת דרמה קווין!

דרמה קווין?
אני אוהבת אותו.