יאמממ, איזה טעים, הוא לעס את קוביית השוקלד פיצפוצים האחרונה,
שמעתי את ההתנפציות בפיו, פח פח! חייכתי אליו, הוא חייך אלי
חיוך רחב, מה שחשף שיניים חומות מהשקולד, עשיתי פרצוף וניגשתי
לשולחן, הוצאתי עט מהקלמר ותלשתי עמוד וכתבתי מכתב, לאחד
והיחיד, שאני כל כך מתגעגעת אליו, כבר חצי שנה הוא שם, בבנקוק,
באיזשהו מנזר טיבטי, אני שולחת לו מכתבים, והוא שולח לי
ציורים, ככה חצי שנה, ואני מתגעגעת אליו, מתגעגעת כל כך, אבל
הוא אינו, הוא לא פה. הוא רחוק, חייכתי לעבר ירון אשר עילעל
באחד העיתונים על מיטתי, לקחתי את הציור האחרון ששלח לי יואב,
הוא צייר בית קטן, מן ביקתה שכזו, שמסביבה שדה חיטה, הבנתי
הכל, הבנתי שהוא בודד, הבנתי שהוא שונה, הבנתי הכל מהציורים
שלו, למרות שזה לא מילים. ירון הדליק את המוסיקה ומשך אותי
למיטה.


"אז גילוש" הוא חייך אלי, נשאר לו קצת שוקלד על השן השמאלית
למעלה, אבל לא אמרתי, זה לא הפריע לי, חייכתי אליו ונשקתי לו,
מיד אחר כך יצאנו לטייל בים, המקום האהוב על שנינו, המקום
האהוב ביותר על יואב, יואב שלי אהב את הים במיוחד, כל יום לאחר
הבית ספר, הוא היה מושך אותי לחוף שעות על גבי שעות ישבנו שם,
הבטנו בכל האנשים, בציפורים מלמעלה. ועכשיו אני עם ירון אני
חייבת לשכוח את יואב, יואב לא פה, יואב אינו!
נישקתי את ירון וזרקתי אותו למים, התחלנו מלחמת מים טיפשית בה
נירטבתי כהוגן, מיד אחר כך, ניגשנו למאפייה על החוף וקנינו לנו
טוסטים, ישבנו מחובקים, מול השקיעה, אוכלים טוסט. כשחזרתי
הביתה המשכתי את המכתב ליואב, לא יכולתי לחכות שיחזור כבר!


השעה הייתה כבר שתיים וחצי בלילה, ישבתי שעתיים וחצי וכתבתי
מכתב 5 עמודים, בכתב קטן, שני הצדדים. לקחתי מדבקה קטנה של שמש
וירח והדבקתי בראש הדף, למטה ציירתי לבבות וצבעתי באדום,
הכנסתי למעטפה אשר כבר הייתה עם בול וכתובת, ויצאתי לשלוח,
כשחזרתי הבייתה הרגשתי עייפה מאוד, אך לא יכולתי להרדם, אז
התקשרתי לקרן, החברה הכי טובה שלי, "הלו קרן" לחשתי, "מה המצב
חמודה?, אני יושבת ושומעת דיסקים מ8 בערב כבר, מה את עושה?"
רצף המילים של קרן והמילים הרבות עייפו אותי יותר, סיפרתי לה
איך אני מתגעגעת אליו, אל יואבי שלי, זה היה כבר בילתי נסבל,
היא הייתה פרטנרית לשיחה מעולה, היא הקשיבה ושיתפה אותי
בדעותיה, דיברנו במשך 3 שעות, עד 6 בבוקר, הבטתי על השעון
בדאגה, לא יכול להיות! לא הספקתי לישון, אני מתה מעייפות! מה
אני אעשה? ויש לי היום מבחן שאני מוכנה במאה אחוזים, ואין לו
מועד ב', בשארית כוחתי קמתי מהמיטה ונכנסתי להתקלח, הכנתי
לעצמי קפה ורצתי לבית ספר.


"איחרת" אמרה לי גברת גידל המורה לפיסיקה, כל הראשים הורמו
אלי, הנהנתי בהסכמה, היא אמרה לי לשבת, היא חילקה את המבחנים,
כתבתי את שמי, ועשיתי אותו בלי בעיה כלל, הרי ירון כל כך עזר
לי להתכונן, הוא מעולה בפיסקה, בניגוד אלי... כשסיימתי בדקתי
את התשובות 3 פעמים והגשתי, יצאתי מהכתה והתיישבתי על הספסל,
"גילוש! מה המצב?" צעקה אלי לימור, לימור הייתה החברה השנייה
הכי טובה שלי, היא לא הייתה פרטנרית טובה לשיחה, היא תמיד
הקשיבה וכו' אבל הדעות שלנו היו כל כך מנוגדות שזה היה עצוב!
הבטתי בה במבט עייף, היא אמרה לי שכדאי לי ללכת, הקשבתי בקולה,
וחזרתי הביתה.


בתיבה היה מכתב, "לא יכול להיות שזה יואב! שלחתי לו את המכתב
שלי לפני כמה שעות" אמרתי לעצמי, נכנסתי הביתה והתיישבתי, זה
היה מכתב כתוב, למרות שבד"כ הוא נוהג לצייר, באותיות גדולות
היה כתוב "אני אוהב אותך" חייכתי והסתובבתי, "יואב!!!!!!!!!!!
מה את עושה פה?" צעקתי אל יואב אשר עמד מאחורי, הוא נראה תשוש
אך יפה מתמיד, שערו היה מגולח והיו לו קצת קוצים קטנים, עיניו
הירוקות הגדולות הביטו בי, "את לא מאמינה איך התגעגעתי אליך,
כבר שכחתי כמה שאת יפה" קפצתי עליו בחיבוק ענקי, ואז הוא נישק
אותי, הרחקתי אותו ממני, "יואב, אתה עזבת, מצאתי מישהו אחר"
הוא הביט בי במבט מבולבל, ואמר שלא אכפת לו כבר, ושאני הדבר
הכי חשוב לו בעולם, ביקשתי שילך, ואמרתי לו שאני צריכה לחשוב
על מעשיי, הוא נתן לי נשיקה רכה על האף והלך, ישבתי וחשבתי,
הלב רוצה יואב, אבל הראש רוצה ירון, אני לא יכולה להסתמך על כך
שיואב לא יעזוב אותי שוב, הוא עשה זאת פעמים, הבטתי במראה,
וראיתי גלויה שירון הביא לי, "תעקוב אחרי הלב" הוא צודק, אני
אעקוב אחרי הלב, התקשרתי לירון, ובכיתי סיפרתי לו מה הרגשתי,
הוא ניתק את הטלפון בכעס, לא שציפיתי לאחרת, אני גומרת איתו
בגלל יואב, אחיו הגדול, תמיד יואב היה המצליחן, ועכשיו זה קורה
שוב, יואב בן 24 וירון רק בן 17 אבל כל הזמן שיואב לא היה
בשטח, הלך לירון מצויין.


התקשרתי לקו של יואב, אשר היה מנותק, הלכתי לחוף, לנקודה שאני
ויואב תמיד הלכנו, הבטתי בשקיעה, והוא התיישב לידי, "יואב?"
שאלתי והרמתי את הראש, זה היה ירון, הוא הביט במבט מאוכזב
והושיט לי מכתב, במכתב היה כתוב:  "גילי, קרן האור של חיי, אני
מצטער כל כך, הייתי חייב ללכת, למקום אחר, לא יכולתי להשאר,
אוהב אותך תמיד, יואב"
באותו הרגע לבי נשבר, פרצתי בבכי, וירון חיבק אותי, התנצלתי
ובכיתי לו, הוא סלח, אך לא הסכים לחזור אלי, הוא אמר שאסור לי
להסתפק במועט, הרגשתי שהוא הבן אדם שהכי חשוב לי בעולם, נראה
לי שאני הייתי חשובה לו, מאז אני וירון היינו החברים הכי
טובים, למרות ששנינו היינו מאוהבים אחד בשני. אבל מה לעשות,
אסור להסתפק במועט, ככה ירון אמר.