אני הולכת בשבילים
דמעה מעיני זולגת
לאט לאט, יורדת
מקצה עיני וממשיכה ללחי
מרטיבה את פניי
ואני רק חושבת
סתם מהרהרת
בין השבילים
שבהם אני הולכת
שבילים בין עצים זקנים
קשים למראה
מחוספסים
עליהם נושרים
כי זמנם עבר
והעץ חסר-עלים
ובלי חיים
כי אני הולכת בשבילים
בשבילי הבדידות
האומללות
הסבל, העצבות
אדמה חסרת-חיים
יבשה, מתפוררת
חייה עברו
ומרגשה
שמטר מזמן בה לא נגע
ואני הולכת בשבילים |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.