|
ושוב חזרתי לתיכון
לאותם ימים חורפיים
אותם רגשות מציפים
מטביעים אותי
שוב אותו קור מקפיא
עוטף אותי
אני רוצה לתת כל כך הרבה
ואת לא רוצה לקחת
נותר רק לחכות ליד הטלפון
להמתין לצלצול
שאולי את בכל זאת
ויודע שלא תתקשרי
שוב חמק לו האושר
הוא בכלל לא בא להישאר
רק הציץ ומיד ברח
פתח את כל המגרות
חיטט ופשפש
ולא השאיר דבר |
|
|
איזה מעצבנים
האנשים שבעצם
אין להם משהו
חכם לכתוב, ובכל
זאת הם כותבים,
ואז הם יוצאים
בצד של הדף שלי,
ולא הסלוגנים
המשובחים שלי!
סוכרזית החיננית
דורשת צדק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.