משום מה כל פעם שאני חושבת שכבר לא יכול להיות יותר גרוע,
אני תמיד מפתיעה את עצמי...

עכשיו גרוע, ממש גרוע,
וגם אתמול ושלשום היה גרוע, אבל פחות,
אז סביר להניח שמחר כבר יהיה יותר...

כל פעם אתה מפתיע אותי מחדש, ומוכיח לי כמה אתה מעריך אותי
פחות ופחות, וככל שאני שונאת אותך יותר, ככה אני אוהבת אותך
יותר,
טיפשה שכמותי...

ועכשיו, עכשיו שאני שוכבת במיטה, לבד, ומרגישה גרוע,
אני יודעת שאיכשהו אתה תצליח להפוך את זה ליותר גרוע,
אז עכשיו אני אפילו שונאת אותך יותר...

אתה משפיל אותי הרבה פעמים,
ואני, כמו מטומטמת, תמיד חוזרת אליך...
אבל אתה יודע, אני חושבת שעכשיו, ממש עכשיו,
זו פעם ראשונה שאני מרגישה, שאם תעמוד פה מולי,
אני סוף סוף אגיד לך את מה שאני חושבת עליך
(או לפחות את מה שהייתי רוצה לחשוב...)

עכשיו גרוע, ממש גרוע,
אבל כשסוף סוף תלמד להעריך אותי, ויום אחד זה יבוא!
לך יהיה גרוע... ועכשיו אני לבד.