"אתה יכול לעלות", אמר לי נהג האוטובוס.
אני תמיד מחכה לרגע האחרון לפני הנסיעה באוטובוס. אני פשוט
שונא את ההמתנה עליהם. הם תמיד מסריחים ומחניקים ואין מקום
לזוז. ועכשיו כשאני עומד לפני נסיעה של ארבע-עשרה שעות, אז בטח
ובטח שאחכה למטה.
אני עולה והנסיעה מתחילה. זו נסיעה מסאן-כריסטובל
למקסיקו-סיטי. עוברות להן ארבע שעות והשמש מתחילה לרדת, וכשהיא
תרד ויהיה חשוך בחוץ, חוש הראיה יתכהה ויפנה את מקומו לחוש
השמיעה, כאשר כל צליל ישמע חד וברור יותר. דברים שלא ניתן
לשמוע ביום, קמים לתחיה בלילה ונשמעים כמו תזמורת, כאשר לכל
צליל יש את הזמן המוגדר שלו וכולם משתלבים יחד בהרמוניה. אך
כאשר לא ניתן לשמוע את הסביבה, ונהג האוטובוס כיבה לבסוף את
הרדיו עם השירים המקסיקניים המונוטוניים בכדי לתת לאנשים לישון
- דבר שכמובן אינני יכול לעשות כי מכל כסאות האוטובוס, קיבלתי
את היחיד שלא יורד לאחור ולישון על כיסא כזה יהיה כמו לישון
בעמידה - השקט מחלחל עמוק, חוש השמיעה נרדם והמוח מתעורר.
וכאשר זה קורה, כל הדברים, שחשבת ששכחת מזמן וקברת מתחת להמון
מחשבות וזכרונות, מתחילים לצאת. המח יחטט ויחפש עד שימצא כל
רגש מודחק של אשמה, צער ואכזבה, ושוב ושוב יחשוב איך היה אפשר
לעשות דברים אחרת ולא להכלא למצבים שהיית בהם, איך היה אפשר
לשמור טוב יותר על הדברים שהיו לך. האהבה שחשבת שהצלחת לשכוח
תתעורר מחדש ותהיה חזקה יותר מבעבר. מה עשית שגרם לה ללכת?!
רגשי אהבה ושנאה יתערבבו ויהפכו לזעם וצער. תשנא אותה. תשנא
אותה כדי לשכוח שאהבת אותה ותייסר את עצמך גם על זה, שכן לא
עשתה דבר הראוי לשנאה. פשוט רצתה להיות שמחה. ואתה, בלי לדעת,
רק הטבעת אותה בדכאון עמוק יותר מיום ליום. איך הצלחת שלא לשים
לב? היחידה שאי-פעם אהבת. תיזכר בפעמים שלא הקשבת לעצות,
מאנשים שחשבת שאינם יודעים דבר, ואחרי שנפלת, הבנת שידעו יותר
ממך. כל ההזדמנויות של ניצלת יעברו כמן סרט רץ בראשך, מראים לך
עתיד טוב יותר. ולא תסלח לעצמך. לא תסלח על דבר. כל חייך הם
רצף אחד גדול של שגיאות. מעולם לא הצטיינת בדבר. בצבא לא תרמת
דבר לאיש, ובטח שלא לעצמך. כל הפעמים, שחשבת על התאבדות, אשר
לא נראו הגיוניות, מקבלות תפנית ואתה חושב מדוע לא נצלת את
רגעי השגעון. אתה מחפש מפלט ולא מוצא. אין לאן לברוח. ואז...
תזרח השמש, ותצבע את העננים בצבעים של כתום, אדום וסגול, והכל
יקום לתחיה. העצים, הסלעים, האדמה, המים, והרוח יבראו מחדש אל
מול עיניך. ולפתע זה יכה אותך. ותדע: כל הדברים שעברת הביאו
אותך לאיפה שאתה היום, והכל היה שווה את זה. |