תמונתך במוחי עוברת,כמו אש בשדה קוצים
שורפת אותי, שורפת אותי לאפר.
לא מרפה ממני ישותך
מהדהדת בקרבי
בליבי עד שיידם .
גם הבכי לא כולא את אפר נפשי
וגופי מתמוטט על מיטה קשה.
נשמתי השסועה מחרבות מלחמה
מסרבת להחלים ולבקש נחמה
נשימה אחרונה לפני הדממה
פעימה... פעימה...
איזה עולם מוזר, עולם אכזר.
<אני תמיד שורדת בסופו של דבר, אבל זה רק אומר שאני תמיד נלחמת
, וזה רק אומר שאני אף פעם לא לבד עם נפשי, נשמתי, ישותי,
איתי. מן מעגל קסמים שכזה שחוזר וחוזר, אני חייבת להפסיק
להילחם ולחפש, אולי משהו מישהו ימצא אותי... לפני שיהיה מאוחר> |
