New Stage - Go To Main Page


חוף ים. חול. אנשים. אני.

"איך שהמטקות מרגיזות, אנשים כל כך לא מתחשבים"
"אני לא מאמינה שהוא בא אחרי איך שהוא התנהג"
"אנשים הם עם אטום, מה אפשר לעשות?"
"איזה מותק, בוא בובון, יש משהו לתת לו?"

ואני יודעת שאני נמצאת
ושרואים
אבל אני לא רואה

הוא מביט בי במבט שואל
אני לא שואלת
ולא עונה

מבקשת שישאירו אותי לבד
עם הים
הוא כבר ידע מה לעשות

לעצום עיניים
לרגע אחד
ובינתיים,
נועצת מבט באפאחד

"את מי?" אני שואלת (נשאלתי על דבר מה)
לא, הם לא יבחינו
"לא, לא מכירה".

     מ פ ז ר ת                       ע י נ י י ם
                                             
בימין                                                    
בשמאל

    בדרום מזרח                    בדרום מערב


ואין לי עוד עיניים
לראות


חוששת
         מהשמש שלא תחורר
         מהאופק שלא יטמיע
         מהקיפאון שלא ימחק
         מהתנועה שלא תבלע
         מהאהבה שלא תזוז  
         מהגלים שלא יכסו
         מהרוח שלא תפזר
               

חול.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 2/11/04 2:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יעל צבעוני

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה