חוף ים. חול. אנשים. אני.
"איך שהמטקות מרגיזות, אנשים כל כך לא מתחשבים"
"אני לא מאמינה שהוא בא אחרי איך שהוא התנהג"
"אנשים הם עם אטום, מה אפשר לעשות?"
"איזה מותק, בוא בובון, יש משהו לתת לו?"
ואני יודעת שאני נמצאת
ושרואים
אבל אני לא רואה
הוא מביט בי במבט שואל
אני לא שואלת
ולא עונה
מבקשת שישאירו אותי לבד
עם הים
הוא כבר ידע מה לעשות
לעצום עיניים
לרגע אחד
ובינתיים,
נועצת מבט באפאחד
"את מי?" אני שואלת (נשאלתי על דבר מה)
לא, הם לא יבחינו
"לא, לא מכירה".
מ פ ז ר ת ע י נ י י ם
בימין
בשמאל
בדרום מזרח בדרום מערב
ואין לי עוד עיניים
לראות
חוששת
מהשמש שלא תחורר
מהאופק שלא יטמיע
מהקיפאון שלא ימחק
מהתנועה שלא תבלע
מהאהבה שלא תזוז
מהגלים שלא יכסו
מהרוח שלא תפזר
חול. |
