זה שוב ריח הגשם, הגשם הראשון ששוב ירד על האדמה החרבה,
שוב אותו זיכרון ישן, אותה מחשבה שמחזירה אותי אחורה,
הצינה הזו שבאוויר,
הקרירות, המסמלת משהו חדש העומד בפתח,

הרוח, הרוח שמביאה עימה ניחוח של עונה חדשה, כמו לוחשת לי
סוד,
"הולך להיות חורף קר, קר במיוחד"...

זו שוב עונת מעבר, ובקרוב יחל החורף, לרגע חזרתי להיות מאוהב
בחורף, למרות שאני יודע שעדיף בשבילי כרגע קיץ,
אני והוא התחלנו להסתדר די טוב ביחד, למרות שאני ילד של חורף.

זה שוב אותו החשש מפני הגשם, הקפור, הסופות.
שוב אותה ההרגשה הישנה, אותם פחדים נסתרים, אותם זכרונות
עתיקים, מחטיבת הביניים, מבה"ס היסודי, מגן חובה.

זו שוב אותה הבדידות.
שנה אחר שנה כולם גודלים, צומחים, הכל כל כך משתנה מסביב
ורק אני עומד בדד, מביט אל השמיים האדומים,
נותן לרוח הצוננת  ללטף את פני, וחושב, סתם מחשבות של סתיו.