פעם היה לי גריפון. למי שלא יודע, גריפון היא חיה עם גוף של
אריה, פנים של נץ וכנפיים ענקיות. יצור מאד אצילי ומפחיד.
הגריפון שלי היה בן 3 בערך כשקיבלתי אותו. גרתי אז בעיר הגדולה
והרבה אנשים התפלאו לראות אותו. "איזה חמודי!" היו קראים
לעברו, עד שהוא פנה אל המתבונן וצווח באיום עם הלסת הגדולה
שלו... אז הם היו מתעצבנים וקוראים לי ללכת איתו לעזאזל. "אתה
לא רואה שהוא מסוכן? חתיכת זבל! הוא כמעט הרג לי את העז!!"
מה שאני מנסה להגיד כאן זה שלפעמים בניאדם מאד אטומים לסובב
אותם. אכפת להם רק מעצמם ואז לא יעזור לך כלום, הם יצעקו
ויצווחו עד השמיים ואתה לא תוכל להשחיל מלה. כלום. מצידם- תמות
במקום, הם עוד ישלחו לך הביתה שוטר שיאסור אותך לפני הקבורה.
ואני מדבר מנסיון. גריפון הוא יצור חזק.
הלכתי איתו איזה ערב אחד ופתאום, משום מקום הגיעה אישה מעצבנת
עם חתולה ביד. החתולה זינקה מהידיים שלה ישר על הפרצוף של
הגריפון, הביאה לו את השריטה של החיים וברחה. הגריפון תפס
עצבים ורדף אחריה, ומרוב שזה קרה כל כך מהר- לא הספקתי לאחוז
כמו שצריך ברצועה והיד שלי נתלשה מהמקום. הגריפון ברח, אני
מקופל מכאבים על הריצפה, לא מסוגל לזוז והאישה עומדת מעלי,
צורחת מפה ועד הודעה חדשה- איך אני מעיז בכלל להבריח ככה את
החתולה המסכנה שלה ועוד עם גריפון, שידוע כניזון מחתולים?
בסוף היא קלטה שאני לא ממש מגיב, הגריפון שלי הפחיד עוד כמה
אנשים וגם סוס אחד ואז חזר, מבט מרוצה נסוך על פניו. הוא
התיישב ליידי, מבריח את כל מי שהיה בסביבה כולל האישה הקולנית.
בסוף פינו אותי לבית החולים והאישה איימה לתבוע אותי על הפחדת
חיות בציבור. אחרי חודש עברתי לכפר סמוך. כאן אף אחד לא צורח
על הגריפון שלי. |