אני ממליץ לכל אדם לשאול את עצמו מה מניע את התגובות שלו.
כי מה שבישראל קוראים לו: "להגיד מה שאני חושב", ומתייחסים לזה
כאילו זה תכונה נאצלת. במקומות אחרים קוראים לזה "פליטות פה",
שכמובן נובעות מחוסר שליטה עצמית.

לא להגיד כל מה שאתה חושב זה לא צביעות או ביישנות.
זה בגרות, זה שליטה עצמית. מה שאתם אומרים על אחרים יותר מלמד
עליכם מאשר על מי שדיברתם עליו. גם ככה אנשים אומרים מה שבא
להם בלי קשר למציאות האובייקטיבית.

מי שנוסע לטייל בחו"ל, בעיקר באירופה ובמדינות מפותחות יודע
שפחות אוהבים ישראלים מאשר תיירים אחרים. כי הם אנטישמים?
כן, אנחנו הפכנו אותם לאנטישמים. כי לישראלים אין משמעת עצמית
ואנחנו עוד חושבים שזה משהו חיובי או מתרצים את זה כאילו אנחנו
משחררים קיטור מהצבא.

לא חסר אצלנו כאלה ששונאים ערבים, כי נכון, הם עושים רושם
גרוע. אפילו השוטר הכי שמאלן יחשוד בערבי שהוא מחבל יותר מאשר
ביהודי.
אותו דבר בניו-זילנד, פקחים של שמורות טבע בודקים רק אם
הישראלים שילמו. כי, בכללי, רק אנחנו מתחמקים מהתשלום (ועוד
נזקים שאנחנו משאירים אחרינו), בצורה כל כך גורפת.

בקיצור, חופש הביטוי שאתם נותנים לעצמכם ולפה שלכם בפרט. כמה
ממנו זה חוסר בגרות?
אל תנסו לענות עכשיו, תמצאו לעצמכם הזדמנות לערער על זה כשאתם
עומדים בתור ארוך, במקום לנסות להידחף.
זה מה שאני עושה כל פעם שאני עומד בתור, ובגלל זה אני מצטער על
הפליטת פה האחרונה שלי לבינתיים (הייתי בתור בקופת חולים
כשהבנתי שזה לא בסדר). להילחם בעצמך ובספונטניות של הפה זה קרב
שלא נגמר אבל לפחות אני נלחם. מקווה שכל מי שיקרא את זה יצטרף
למלחמה כלפי עצמו, על השליטה בעצמו.
ככה לי יהיה יותר קל, כי יהיו פחות אנשים שיגררו אותי אחריהם.
תודה לאל שהבירוקרטיה בארץ כל כך יטית ככה שיש לי הרבה זמן
והזדמנויות לחשוב.


עמית לשם,
שעות ספורות לפני אוסטרליה.
3 חודשים לפני שיבדקו אם שילמתי על הכניסה לפארקים של
ניו-זילנד.