לפני שאתחיל, עקב תגובות קודמות, הסבר קצר מיהי רפונזל: רפונזל
היא גיבורת אגדה, המספרת על עלמה צעירה שנכלאה במגדל ע"י
מכשפה. צעיר שרואה אותה מחלון המגדל מתאהב בה (אלא מה...). היא
משלשלת את שיערה הארוך (אף פעם לא גזרו אותו), כך הוא מצליח
לעלות למגדל, ולבסוף הוא מציל אותה מהמכשפה הרעה.
פעם, הייתי רפונזל!
שיערי היה ארוך וזוהר.
ומספר האבירים המחכים על סף דלתי
היה גדל יותר ויותר.
מחזריי היו צועקים מלמטה
מבקשים שארד,
שאשלשל צמה,
שליבם מאהבה כבד.
ומה אני עשיתי?
מה שאני עושה עכשיו.
צופה מהמגדל בעוד שקיעה,
מפנה להם את הגב.
הם לא הבינו
שצמה יש
וגם יופי
אולם אהבה?
חה!
בשביל אהבה צריך לב
אולם שלי נעדר מזמן
ובמקום לב בחזי
נמצא סדן מתכת לבן.
זה מה שלמעשה הופך
את שדי ליפים כל-כך.
ואת דמותי למושכת
שיער ארוך, יופי וסדן קר.
פעם הייתי רפונזל
כששיערי היה ארוך וזוהר,
ומספר האבירים המחכים על דלתי
היה גדל יותר ויותר.
הם היו צועקים מלמטה
מבקשים שארד אליהם כבר.
את הצמה לבסוף גזרתי
משפתי לא שמעו הם דבר.
אתמול פתחתי את דלת המגדל
ויצאתי החוצה לרגע,
שואפת לריאותי את האויר הזר
בוחנת את הרחבה הריקה לזרא.
אז לא הבנתי
שצמה יש
וגם יופי
אולם אהבה?
אהבה,
צריך שתהיה
אחרת תהפך
לרפונזל לשעבר.
לזקנה מרירה
הצופה בשקיעה
המגדלת שיערה
לאביר שלא יגיע עוד
לעולם.
|