להכין שיעורים
לסדר את הדברים
להקשיב לכמה אנשים
להתחשב באמא

זו תמציתה של רשימה רצה וארוכה
המותירה שובל אבק של מהירות המילים אחריה
שובל שמתנוסס אצלי בראש
יחד עם פחדים, תסכולים ועוד כמה ניירות מקומטים
לעשות. ללכת. להכין. להתחשב.
לסוע עכשיו לאמא. להשתיק קשיים.
לחנוק עוד בכי. לשמור שלא תתפרק.
ואז לחזור לבית של אבא.
להרגיש משבוע לשבוע, שהוא פחות שלי, ולשתוק.
לשנוא את החברה שלו,
לשנוא את העובדה שהיא שם כל הזמן.
לשנוא את הציפייה הענקית והגעגוע
לתחושת 'בית' מוכרת ואהובה שרק הולכת וגדלה.
לשנוא את האכזבה שבידיעה, וההדחקה, שהתחושה הזאת אבדה.
לשנוא את הריחוק של האחים שלי מהמצב.
לשנוא את הבריחה הקלה שלהם.
לשנוא את העובדה שאני נשארתי כאן, לבד, חייבת להתמודד,
ועכשיו.

ולשתוק
לחנוק
להחזיק חזק חזק
ולכעוס על עצמי כל כך
כי הנה, שוב נשברתי.
שוב בכיתי, ואמא חיבקה,
ושוב גרמתי לה לבכות.
שוב שברתי, למרות שנזהרתי.
לא משנה מה אעשה,
ארגיש כמו פיל בחנות חרסינה.
לשתוק
ולחנוק
ולכעוס על עצמי כל כך.

ולהתפורר
אבל לפחות הפעם בשקט.