מונה גולד / חלום של דמעות |
עיניי בוכיות,
שומעת אותך לוחש,
ואני, לכוון גופך, מתחילה לגשש.
אתך משקיפה אל המרחבים,
אל הגבעות מלאות הפרחים,
נושמים בבוקר את ריח הטל
ואת ריח גופותינו המוכר.
צמרמורת בגוף חולפת,
אז בין זרועותיך מתכרבלת,
וכך, לעצור את הזמן, מבקשת:
תן לי עוד רגע קט
לפני שאפקח את עיניי,
נשק דמעותיי,
אשר לך הקדשתי את כולן,
בחלום של דמעות
מאושרה של אהבה.
30/05/03
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|