כאן בכפר באזור החשוך והשקט שזכרתי שקיים מחוץ לעיר, במרחבים
של ערפילי בוקר נמוכים שאליהם יוצאים לסופי שבוע. במקום שאליו
יוצאים כדי לנוח, כדי לספוג חמצן אל הריאות המשתנקות. כאן בכפר
אני כותב את הסיפור של כל השקרים שלי. אין לי כוונה להצטדק או
להצטער על כל מה שמאחור, על מה שאמרתי או על מה ששיקרתי, אני
לא שופט את עצמי בדיעבד. אני כאן כדי לספר את הסיפור, כדי
להעלות את השקרים על נייר ולשדרג אותם לכדי בדיה. ערימת
סיפורים בדיוניים, לא מדע בדיוני חס וחלילה, רק בדיות, רק
סיפורים. התחלות אמצעים וסופים שהם מילוי לחללים שנוצרו בחיים
שלי. ראשים גופים ורגליים להחלפה. פרוטזות שנועדו לקרב את עצמי
לשלמות.
פרפקציוניסט, מושלמן, מנסה ליצור עולם מושלם, חיים מושלמים, על
בסיס החיים העלובים שהיו לי. אני כותב כאן, בכפר, כי בעיר השקר
גדול מדי, בולט מדי, צורב ושקוף מדי, שקר מבטון. בעיר אני חי
את השקרים שיצקתי לעצמי כאישיות. השקרים שהפכו להיות אני.
מתוך נסיון ליצור לעצמי חיים מושלמים, קלים ונטולי שקרים אני
כותב את ספר שקרי השקרים, על מנת ליצר עולם אמיתי.
טבעתי בים השקרים שלי שהיו כל כך מושלמים עד שבעצמי הצלחתי
לטעות בהם ולזהות אותם כחלק מהחיים שלי ומאוחר יותר גם להתפלא
ולהשתומם לנוכח המציאות שהרבתה להתרסק לי אל תוך החלום, אל תוך
הפנטזיה, אל תוך השקר. אחר כך הכל התערבב. חייתי את החיים שלא
היו לי, בתוך חברים שהם שקר, עיר שהיא שקר, בית שהוא אשליה,
בעבודה שהמצאתי לעצמי עם בעיות שהמצאתי לעצמי, הכל ארוז בתוך
בועת השקרים שלי, בסיפורים שסיפרתי כי לא היה לי שום דבר אחר
או טוב יותר להגיד. כי היה חלל שצריך למלא. והיום החלל מלא
וחייב חייב להתרוקן.

ועכשיו מה? מאיפה מתחילים, איך מספרים את האמת אחרי כל
הסיפורים האלה, איך אני מצפה מעצמי לספר סיפור אמיתי וגם
להאמין בו וגם לדעת שזוהי האמת לאמיתה, שאלו העובדות שזו הייתה
המציאות, איך? איך אני מצפה שמישהו יאמין לי אם אפילו אני לא
מסוגל לזהות את גווית האמת במכון הפתולוגי. הרי אומרים שאפילו
ההיסטוריה בכבודה ובעצמה נתונה לפרשנויות, וגם היא מעובדת
בעיני המתבונן. אז איך לספר את הסיפור של כל השקרים בלי לחשוד
או להחשד בעיוות האמת בקימוט העובדות לטובת מושלמותו של ספר
שקרי השקרים. ואולי בעצם אני יודע רק לשקר? אולי כל מה שעוד לא
כתבתי ועוד לא נקרא גם הוא בבחינת שקר, גם הוא דף שלא נכתב
בספר החיים שלי ונתלש.

וכאן בכפר עוד מעט יעלה הבוקר על שדות ערפל ושם בעיר יעלו את
המסך על עוד מחזה אקראי שנקרא מציאות. ולפני שאני הולך לישון
אני מוצא אמת אחת לרפואה. פרס קטן ומתסכל למחפשי האמת. הציפור
הראשונה שהתעוררה הבוקר שרה אמת בשפה שאני לא יכול להבין.