החצר האחורית שלנו היא ג'ונגל אמיתי. השכנה הזקנה שלנו הלכה
מהעולם (מה שתמיד רציתי לעשות, לראות מה יש מחוץ לעולם), ושהתה
שם די הרבה זמן, בעצם, עד עכשיו לא חזרה, ומאז הגינה שלנו
צומחת פרא. אין מי שיגזום ויסדר. אבל אני דואג להזכיר לאבא
להשקות אותה פעמבה, שלא תתקלקל. שכששולה תחזור מהטיול לחוץ
לארץ לא תהיה עצובה לראות את כל הפרחים נבולים.
אני אוהב לטייל בג'ונגל הפרטי הזה שלנו. אמא, אבא ונעמה לא כל
כך מתלהבים מזה, ואחרי הפעם הראשונה שכולנו טיילנו ביחד, הם
דאגו להודיע לי שלא תהיה פעם שנייה. אבא היה עצבני במיוחד, כי
נדבקו לו קורי עכביש לשיער והוא נאלץ לחפוף פעמיים כדי להיפטר
מהם (הוא לא ממש הצליח). אני דווקא חשבתי שזה היה מגניב.
הצטערתי שהשיער שלי לא הסתבך בקורי עכביש, אבל התנחמתי בעובדה
שדבורה עקצה אותי, ואחר כך התעלפה, ושמצאתי קן של ארינמל מרושע
שארב לנמלים מסכנות. נעמה תפסה נמלה באצבע, וזרקה אותה למאורת
הארינמלים, וכעבור רגע הנמלה נבלעה בחול. הארינמל אכל אותה.
חבל. אולי הייתה זוכה להיות בת-דודה של נמלה אחרת אם נעמה לא
הייתה עושה מה שעשתה. אמרתי את זה לנעמה. היא אמרה שיכול להיות
שאני צודק, אבל "אני בספק אם אצל נמלים יש כזה דבר, בני
דודים".
"לא", השבתי לה אחרי כמה רגעים של מחשבה, "לא הגיוני שיש אצלן
דבר כזה. הן כל כך דומות אחת לשניה, שאני אפילו לא חושב שהן
מבדילות בין אמא שלהן לבין בת-דודה שלהן".
ואז דרכתי על נמלה, והיא התכווצ'צ'ה. כשניסיתי להירדם הרהרתי,
שאולי זאת שדרכתי עליה הייתה אמא של זאת שאכל הארינמל. או
בת-דודה שלה. איזה סיפור עצוב.