ארבעה ימים ולילות חשבתי עליך,
אבל לא באת לקריאות מחשבותיי,
גלים גלים ממני ששטפו את קצה רגליך,
להודיע את הדרך להגיע, ומתי.

ארבע עונות חיים עמדתי מולך,
אבל סובבת את פניך אל הצל.
קרניים לא שלחתי לכיוון שלך,
לסמן לך שתסתכל.

ארבע מאות שנה בארבע דקות.
אותה צפרדע בגרון,
אותו מספר מכות.
חכה מעט, אולי תהיה האחרון
לשבת לחכות.

ארבעים ימים ולילות כתבתי אליך,
אבל לא פתחת לנקישות מגירותיי,
מילים מילים ממני שהכתימו את בגדיך,
להרגיש את חום מעלותיי.

ארבעים שנה הלכתי במדבר,
לקיים הבטחותיך הרבות.
אתה בין ברקים ורעמים על ההר,
עולה בלהבות.