זה רק אני כאן,
לבד.
בלי גוף,
בלי פנים, בלי תספורת או צבע עור, בלי בגדים או
נעליים.
זה רק אני כאן בתוך האוזן.
מתוך המכשיר
בלי במה, קהל או תאורה.
בלי עשן של סיגריות להתעטף בו,
בלי שיעולים.
בלי שמיכה
בחושך, בלי תאורה.
זה רק אני כאן, וזה מיקרופון
ששולח
ויברציות דרך מימברנה אל קונסולה אל מטריצה אל הפרוטולס
אל מאותגר רחמים
המחשב.

וזה רק אני ש
מתערבל דרכו, נחתך, נערך,
משתכפל,
רץ בין הערוצים עם שורות, עם קול, עם אוויר, עם צלילים,
זה רק אני נקודה.
אני.
והמילים.