וכשהלכת,
נשארתי לבד,
עומדת באפלה,
תוהה,
מדוע את זה עשית?
האם בגלל שלא הייתי נחמדה?
האם בגלל שהייתי קשה?
האם בגלל שלחצתי,
בגלל האהבה?
וכשהלכת,
אז באותה שממה בה נשארתי
מיד עלו מחשבות,
מדוע את כל הטוב הזנחת?
נזכרתי בחודשיים שלנו,
אז,
לפני שהלכת.
נזכרתי במנגינות
שבלבי ניגנת,
השפתיים שלעולם לא ינשקו עוד,
הידיים שלא יחבקו בביטחון,
כל הכיף בינינו,
שלעולם לא ישוב.
ושוכבת במיטה,
לא מסוגלת לזוז.
נזכרת
בדמעות ובכאב,
ביום הארור
שבו הלכת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.