אני רוחו / לבד |
עת נוהג אתה וידה אוחזת בידך.
החמימות פושטת בגופך,
עת שוכב אתה ואצבעותיה סורקות בשיערך.
הלב זועק אותה לנשק,
ברחוב עת עינה שולחת בך מבט חושק.
לפעמים בין החיוכים
הזיכרונות עולים
ודמעה מעלים
חייך ריקים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|