זהו, סגרתי את חלון הצ'אט לעולמים, סגרתי דלת בליבי בשבילה,
היא כבר לא תדע מהו צער או כאב בגיני...
זהו, סגרתי את חלון הצ'אט כשדימעה בזוית עיני, בידיעה שזהו
החלון היחידי, בידיעה שעכשיו יש מכאוב גדול בנשמתי...
אני בוכה, מילל וצרח, אך דבר ללא הועיל, מביט לעולם וכאילו
מאום לא השתנה, שומע בעיניי את לגלוגי חבורתיה על ההוא, ההוא
שהתאהב ללא מבט...
הצ'אט, כך הם אמרו, הוא התמכרות, התמכרות לחלון שמוביל לנשמת
מלאכים, שמביט עליך בדומיה, בספק אם תבין...
כחלחלות הן דימעותי, כצבע המסך אשר מולי, כגופן אחד קטן, כמילה
פשוטה "אהבה" שזולגת אל נבכי נשמתי...
לך, הוא זעק, ברח, רוץ, תסתלק, לך...
כאן אין לך מוות, כאן אין לך חיים, לך, לך, לך...
ימים ללא אוכל, לילות ללא שינה, כשצחנת גופי הנרקב מבריחה
אפילו את הזבובים והיתושים, יושב מול הצ'אט...
הצ'אט של האוהבים.