היום יום שישי בצהרים והשבת עוד מעט נכנסת. אז בינתיים היא
מסתובבת קצת ברחובות ירושלים, לבושה בבגדי החג שלה. כמו מלכה
אמיתית היא הולכת, לאט לאט, עם הידיים משולבות מאחורי הגב,
בהדרת כבוד. אנשים שבאמצע השבוע לא היו זורקים עשר אגורות
לכיוון שלה מתרוצצים עכשיו כמו ג'וקים כדי להכין בשבילה הכל,
כל מה שהיא רק תרצה.

היא נהנית לראות את הרחוב המתכונן לכניסת השבת. את האנשים
הממהרים לקניות אחרונות, את אלו המנסים למשוך עוד לקוח אחרון
לפני שיסגרו את חנותם ויפנו הביתה. היא שקטה ועדינה מאד וכמעט
אף אחד לא שם לב אליה כשהיא עוברת לידו, חוץ מאיזה ילד פה ושם
שמפנה אליה מבט משתאה ואחר כך מחייך אליה חיוך קטן. רק בשביל
השעות האלו שווה לה להעביר את כל השבוע בחוץ, ברחובות, כמו
הומלס, כמו כלב.

אז היא ממשיכה ללכת והיא נעשית קצת מהורהרת וחולמנית כמו שתמיד
קורה לה בשעות האלו של יום שישי והיא חושבת על איך שהיא שוב
מצפה לרגע הזה למרות שהיא חשבה שכל הקטע של הדת כבר עבר לה,
ובלי שהיא שמה לב היא כבר עברה את העיר העתיקה והיא כבר מגיעה
לשכונות המזרחיות.

לאט לאט מתחילה השמש לשקוע ולבשר על כך שכניסת השבת קרובה. אבל
זה רק צובע את כל הבתים במין כתום ישן כזה שעושה אותם עוד יותר
יפים והיא נעשית קצת יותר חולמנית וגם קצת יותר שמחה ובלי לשים
לב מגיעה השעה.

עכשיו, כשהשעה הגיעה, השבת צריכה כבר להיכנס. מרוב מחשבות היא
לא שמה לב, אבל עכשיו יש לה רק חמש דקות והיא אפילו לא יודעת
בדיוק איפה היא. אבל היא לא ממש מודאגת כי היא יודעת בדיוק מי
היא והיא יודעת שבאף בית שפוי לא יסרבו לקבל את השבת כאורחת
לסוף השבוע.

אז היא ניגשת לדלת הקרובה ביותר ומקישה עליה. אין תשובה. היא
מקישה עוד פעם, קצת יותר חזק, אבל גם עכשיו אין תשובה. עכשיו
היא כבר לחוצה באמת כי יש לה רק שתי דקות ואז היא חייבת, פשוט
חייבת, להיכנס.

היא מתחילה לרוץ בהיסטריה ברחוב הצר והמטונף ולדפוק על הדלתות
בטירוף, אבל אף אחד לא פותח לה. היא מנסה לדחוף את הדלתות
בכוח, אבל כולן נעולות. עכשיו כבר ממש אין לה זמן ונשארו רק
כמה שניות אז היא מגייסת את כל הכוח שעוד נשאר לה, וזה לא
הרבה, ודוחפת את הדלת האחרונה. הדלת הכבדה נפתחת לאט לאט והשבת
נכנסת פנימה ברגליים כושלות ונשענת, מתנשפת, על הדלת מבפנים.

אחרי הריצה של הדקות האחרונות היא כבר לא נראית כל כך מלכותית.
השמלה שלה קצת קרועה ומלוכלכת בבוץ בקצוות, השיער שלה פרוע
והיא מזיעה ומתנשפת. לאט לאט היא נרגעת ואז היא מסתובבת לאחור
כדי לראות מה יש בתוך הבית ולהתנצל על שהגיעה כל כך מאוחר.
הבית מואר בקושי, אבל היא יכולה לראות שלושה אנשים ובחורה
יושבים סביב שולחן קטן ואוכלים.

היא מתקרבת אליהם כדי לברך אותם אבל אז היא רואה שזאת בכלל לא
סעודת שבת ושהם בכלל אוכלים חזיר. השבת מאד מתרגזת ורוצה לצעוק
עליהם שיתביישו להם ואולי אפילו להטיל עליהם איזו קללה, אבל אז
היא שמה לב שמעל התנור תלויה תמונה של די גדולה של מריה עם ישו
הקטן. היא נכנסה בטעות לבית נוצרי. היא מרגישה את הכל מסתובב,
פתאום נהייה לה חושך בעיניים והיא מתעלפת.

בינתיים בחוץ, שעת כניסת השבת כבר עברה מזמן והשבת עוד לא
נכנסה ולאף אחד גם אין מושג איפה היא. אנשים שישבו שעות ליד
שולחן השבת וחיכו לה, התייאשו ויצאו לחפש אותה ברחובות. זאת
הפעם הראשונה בהיסטוריה שקורה דבר כזה. המשטרה פותחת בחיפושים
אחרי השבת, נעזרת בכלבים, טרקטורונים ומסוקים, אבל שום דבר לא
עוזר. בחצות עדיין לא נמצא לה זכר והאנשים, העצבניים ועייפים
ממילא, מתחילים להאשים אחד את השני. עד מהרה מתחוללות בכל הארץ
התפרעויות, חנויות נבזזות ועוברי אורח ערבים מוכים. בשלוש
לפנות בוקר אף אחד עוד לא הלך לישון וראש הממשלה מופיע במבזק
בטלוויזיה ומנסה להרגיע את הרוחות.

ארבעת האנשים בבית שמים לב לפתע לנוכחותה של השבת רק כשהיא
מתעלפת ונופלת על הרצפה. הם מרימים אותה ומשכיבים אותה על הספה
ומחכים עד שהיא מתעוררת. כשהיא מתעוררת, היא כל כך מבולבלת
שהיא שוכחת שהיא צריכה לפחד מהם ושותה את כוס התה שהם מכינים
לה. עכשיו היא תקועה אתם כאן כל סוף השבוע, אין לה ברירה, היא
לא יכולה לצאת עד מוצאי שבת.

אז בהתחלה היא יושבת בפינה של החדר ולא מדברת ורק מסתכלת עליהם
במבט קשה, כזה שיכול להזיז דברים. אבל אחר כך היא מדברת אתם
קצת ומספרת להם על עצמה אבל הם לא מאמינים לה שהיא השבת ושהיא
מלכה. אז רק כדי להוכיח להם היא משחקת אתם קצת פוקר ומנצחת כל
הזמן כי אלוהים עוזר לה ומגלה לה את כל הקלפים. ועכשיו הם כבר
קצת מאמינים אבל עדיין לא ממש.

עכשיו, אחרי שלושים משחקים ושש בירות היא כבר די אוהבת את
החבר'ה האלה וכבר לא כל כך אכפת לה מה קורה בחוץ. מישהו מגלגל
סיגריות והיא מעשנת יחד אתם. זה רק עוזר לה להתרכז והיא מנצחת
אותם עוד פעמיים.

השבת מתעוררת רק לקראת הצהרים עם כאב ראש ענקי. היא מסתכלת
במראה ונראית זוועה, אבל בפעם הראשונה בחיים שלה זה לא ממש
אכפת לה. בחוץ החיפושים נמשכים ונעשים נואשים יותר ויותר.
שוטרים עם כלבים מסתובבים ברחובות ואחד מהם אפילו דופק על הדלת
של הבית שבו נמצאת השבת. הם פותחים את הדלת והשוטר נכנס
ומסתובב קצת בבית, אבל איך שהשבת נראית עכשיו אין לו שום סיכוי
לזהות אותה.

השבת, אם רק הייתה רוצה, הייתה יכולה לצעוק עכשיו, להגיד לשוטר
שהיא השבת, שהיא הגיעה הנה בטעות, שחטפו אותה. היא הייתה
משתחררת והשוטר העלוב היה מקבל צל"ש על זה שהצליח למצוא את
השבת ולהציל את המדינה. אבל כבר אתמול היא חשבה והגיעה למסקנה
שכל השנים האלו היא הייתה פראיירית. כל השבוע היא בחוץ כמו
כלב, לאף אחד לא אכפת ממנה, חיה מפחי זבל ומתכסה בעיתונים. ומה
היא מקבלת בתמורה ? יום מסכן אחד של מנוחה בשבוע ?

אז זהו. היא לא תגיד כלום לשוטר הזה ומחר על הבוקר היא מגישה
את מכתב ההתפטרות שלה וארבע שעות אחר כך היא כבר על המטוס ללוס
אנג'לס. כסף ? כסף זה לא בעיה. היא הרי זיינה אותם בפוקר.