לא יכולה לעזוב אך מוכרחה,
הפרידה כל כך קשה,
מנסה לתת עוד הזדמנות, זה מעורר בי חלחלה.
לא זוכרת מי טעה,
מה נאמר או נעשה,
יודעת שכל זה לא קרה אך קלה ההריסה.

מחכה שתמעד.

אשים אבן בדרכך,
שאם הכל ילך חלק, זו תבטיח את הנפילה.
צורם בליבי בכל מגע ללא כוונת תחילה,
הזיכרון הוא כה כאוב, הניסיון בכלל עצוב.
המשכיות היא מיותרת והעבר נראה תמים,
כל ערך שהיה, מחוויר ליד כל השקרים.
הזיכרונות, החוויות, החיוכים הנסתרים,
התקופות הכי יפות פה נשכחות לעולמים.
טעות מרה היא בידי,
גורם ההרס העצמי.
מילות צער לא הבעתי לכפר על חטאיי,
בזה הרגע אם אתה פה, אתחנן לסליחותיי.
כי לא עשית שרציתי אז עשיתי בשבילך,
זרקתי אבן בדרכי,

ומעדתי "למענך".